אירוס שחום

אירוס שחום (Iris atrofusca), שנקרא גם Iris loessicola או "Gilead iris", הוא מין של אירוס. הוא משתייך לתת-קבוצה של אירוסים שנקראת =אירוסי ההיכל= (קבוצה מיוחדת בתוך סוג האירוס).

אירוס שחום הוגדר מדעית לראשונה על ידי טוביה קושניר ב‑1947. שמו נקשר לצבע הפרח, חום כהה עד שחור, ולקרקע הלס (לס היא אדמת אבק/חול דקה שעליה הוא גדל).

הצמח תת‑אנדמי: כלומר הוא גדל בעיקר בישראל ובירדן. האזור העיקרי שלו כולל את הרי יהודה ושומרון, בקעת באר שבע, ערד, חבל יתיר ולבצלעות גלעד. במקומות מסוימים, למשל בנחל תקוע ובסביבת היישוב הבדואי מרעית, נצפו מקבצים גדולים של פריחה בחודשים ניסן, אייר.

אירוס שחום יחסית קטן למבטא לעומת שאר אירוסי ההיכל. הפרח חום‑כהה עד שחור, עם כתם כהה במרכז העלה החיצוני ו"זקן" של שערות צהובות. בעלים פנימיים מציגים עורקים כהים יותר. פריחתו באביב.

עיבוד מכני מודרני של הקרקע פוגע בבית הגידול שלו, בעוד שעיבוד מסורתי בשיטה פשוטה פחות מזיק. כמו שאר אירוסי ההיכל, הוא צמח מוגן בחקיקה ומצריך שמירה.

אירוס שחום הוא פרח ממשפחת האירוסים. שמו המדעי הוא Iris atrofusca.

הפרח חום כהה עד כמעט שחור. במרכז יש כתם כהה ושערות צהובות קטנות, שנקראות "זקן".

הצמח גדל בעיקר בישראל ובירדן. הוא אוהב אדמה שנקראת לס. לס היא אדמה דמוית אבק.

תיירו אותו באביב, בחודשים ניסן ואייר. בקבוצות גדולות רואים אותו בנחל תקוע ובאזורים מסוימים בערבה ובגלעד.

עיבוד קרקע עם מכונות חזקות פוגע בו. עיבוד פשוט עם מחרשה מסורתית פוגע פחות.

אירוס שחום הוא צמח מוגן. צריך להיזהר ולא לפגוע בו.