אירידיולוגיה (Iridology; מהמילה Iris, קשתית) היא שיטת אבחון ברפואה האלטרנטיבית. היא טוענת שאפשר להעריך מצב בריאות או נטיות גנטיות מתוך תבניות וצבעים בקשתית, החלק הצבעוני של העין. מחקרים מבוקרים לא הראו שהיא שיטה אמינה, והיא מסווגת כפסאודו-מדע.
אזכור מערבי ראשון של רעיון דומה הופיע ב-1665. הרופא ההונגרי איגנץ פון פצ'יי הפך את הרעיון לפופולרי במאה ה-19. לפי סיפר ההתחלה שלו, ינשוף עם רגל שבורה הראה נקודה בקשתית, שהשתנתה בזמן הריפוי. בארצות הברית השיטה התפשטה משנות ה-50. היא הגיעה לישראל בעשורים האחרונים.
אירידיולוגים מבחינים בין שתי גישות עיקריות. הראשונה משתמשת ב"מפות קשתית" שמקשרות אזורים בקשתית לאיברי הגוף. השנייה מסתמכת על קונסטיטוציות, מבנה עיני מולד שמנבא נטיות גנטיות. האירידיולוגים טוענים שגם טראומות עשויות להותיר סימנים בקשתית. האבחון בדרך כלל לא פולשני: צופים בקשתית בעזרת פנס, זכוכית מגדלת או מצלמה.
השיטה החלה במפות של פון פצ'יי ובהמשך הושפעו מפתו של ד"ר ג'נסן. לפי שיטה זו מזהים סימנים ומחברים אותם לאזורים בגוף. קיימות מפות מפורטות ופחות מפורטות, אך כולן חולקות רעיונות דומים.
בשיטה זו, שפותחה בעיקר בגרמניה, בוחנים את המבנה המולד של הקשתית. המבחן נועד לזהות נטיות גנטיות ולהמליץ על שינויים באורח חיים. התפיסה היא שהקשתית משתנה לאט ולכן לא משקפת בדרך כלל מחלות פתאומיות.
אירידיוסקופ הוא מכשיר לצילום הקשתית. צילומים עוזרים לראות סימנים קטנים ולשמור תיעוד. כיום קיימות גם תוכנות שמנסות לפענח תמונות על פי מפות קשתית. חלק מהאירידיולוגים חוששים מעודף נתונים ופענוח שגוי.
אירידיולוגים רבים משלבים בדיקות נוספות, כמו בדיקה של הלובן (סקלרה), האישון או סמני עור סביב העין. רבים משתמשים גם בבדיקות מעבדה כהצלבה לאבחון.
רוב הרופאים והמחקרים לא מקבלים את האירידיולוגיה כאבחון מהימן. ביקורת מקצועית מציינת סיכון באבחון שגוי שיכול להוביל לנזק. סקירה של ארנסט מצאה 77 פרסומים בנושא, אך הניסויים המבוקרים לא הראו תועלת. מחקר שהתפרסם ב-BMJ ב-1988, בהובלת פאול ניפצ'ילד, בדק יכולת אבחון של מחלת כיס מרה אצל 39 חולים; האירידיולוגים לא הבחינו בין החולים והבריאים טוב יותר מהארע.
מתנגדים מציינים שהקשתית יציבה ברוב חיי האדם, ושינויים קטנים בתאורה ובמיקום יוצרים הבדלים בתמונה. מסיבה זו ובגלל היעדר ראיות, רבים רואים את האירידיולוגיה כפאודו-מדע.
יש מקרים שבהם סימנים בעין משמשים ברפואה הרגילה. לדוגמה, טבעות קייזר-פליישר עשויות לסמן מחלת וילסון, וקשת זקנה עשויה לעזור באבחנה במקרים שונים.
אירידיולוגיה אומרת שאפשר לבדוק בעיות בריאות בקשתית, החלק הצבעוני של העין. זו שיטה ברפואה חלופית. מחקרים מראים שהיא לא מדויקת, ולכן רבים לא מקבלים אותה.
הרעיון הופיע לפני שנים רבות. רופא בשם פון פצ'יי סיפר על ינשוף שפצע ברגליו. הוא גילה נקודה בעין שהשתנתה כשהינשוף הבריא. הרעיון התפשט בארצות הברית בשנות החמישים.
יש שני רעיונות עיקריים: מפות קשתית שמקשרות אזורים בקשתית לאיברים, וקונסטיטוציות שזה מבנה עיני מולד. האירידיולוגים בוחנים את העין בלי לגעת בה. משתמשים בפנס, זכוכית מגדלת או מצלמה. אירידיוסקופ הוא מצלמה מיוחדת לצילום הקשתית.
רופאים רבים אומרים שהשיטה לא עובדת. במחקר ב-1988 בדקו 39 אנשים לפני ניתוח בכיס המרה. האירידיולוגים לא הצליחו להבדיל בין החולים לבריאים. מסיבה זו, רבים ממליצים להסתמך על בדיקות רפואיות מוכחות.
יש סימנים בעין שהרופאים כן משתמשים בהם. לדוגמה, טבעות מסוימות בעין יכולות להעיד על מחלה מסוימת.
תגובות גולשים