אלה (מיתולוגיה)

אֵלָה היא הצורה הנקבית של המילה 'אל', והיא ישות בעלת כוחות על־טבעיים. על־טבעי פירושו יכולת לפעול מעבר לחוקי הטבע, כמו לשנות מזג אוויר או להשפיע על גורלות. באמונות רבות אלה נחשבת לנצחית, קדושה ונעלה.

בדתות פוליתאיסטיות, אלה המאמינות בריבוי אלים, וגם בדואאיסטיות, שמאמינות בזוג אל ואלה, אלה הייתה דמות חשובה. בקהילות מונותאיסטיות, שמאמינות באל אחד, האל נתפס לעתים כזכר או כנייטרלי. האמונה באלה עצמאית, במגדר נשי, הייתה ברוב המקומות חלק מהפוליתאיזם בלבד.


במצרים העתיקה היו כמה אלות בולטות. איסיס הייתה אלת קסם ומשפחה. חיתור (חאתור) הייתה אלת אהבה ושמחה. נות הייתה אלה של השמיים.

במסופוטמיה בלטו איננה/אשתר, אלת אהבה ומלחמה, ונינגל ונינחורסג כאלות חשובות בתחומי פוריות ואדמה.

בכנענות הופיעו אלות כמו אשרה, שנחשבה אם האלים, ועשתרת שקשורה בפוריות ובמסחר.

במיתולוגיה היוונית ישנה רשימה ארוכה של אלות. מהבולטות: הרה (אשת זאוס ונקה של הנישואים), דמטר (אלת התבואה), אתנה (אלת החוכמה והמלחמה), ארטמיס (אלת הציד), אפרודיטה (אלת האהבה) ופרספונה (אלת העולם התחתון והאביב).

במיתולוגיה הרומית נמצאות מקבילות רבות לאלות היווניות: יונו (כמו הרה), וסטה (כמו הסטיה), מינרווה (כמו אתנה), ונוס (כמו אפרודיטה) ודיאנה (כמו ארטמיס).

באזור הסקנדינבי היו אלות כמו פריג ופריה, אידון (שדואגת לפריונות) והל, שנקשרה לעולמות מתחת לפני השטח.

בפנתיאון הסלאבי בולטות שתי דמויות נשיות מרכזיות: מוקוש וז'יווה.

אם כי יהדות ונצרות הן דתות מונותאיסטיות, קיימים בהן רעיונות שמובעים בצורת נקבית או נשית. ביהדות מופיעה השכינה, מונח שמתאר את נוכחותו המתגלה של האל.

בנצרות מוזכרת רוח הקודש, שהיא חלק מהשילוש הקדוש: 'האב, הבן ורוח הקודש'. רוח הקודש מוצגת כהיבט שפועל בעולמנו.

בכתביהם משתמשים במילה 'אלה' גם כמטאפורה לנשים מופלאות ומוקרות. שייקספיר מזכיר דימויים כאלה ב'חלום ליל קיץ', שם יש גם פיתוי וגם הערצה כלפי האישה.

אֵלָה היא מילה לאל שהוא אישה. אל הוא ישות על־טבעית. על־טבעי פירושו שהיא עושה דברים שהטבע לא עושה.

בעמים קדמונים האמינו בהרבה אלים ואלות. אלה היו חשובות לעיתים בקשר למשפחה, טבע ופוריות.


איסיס הייתה אלת קסם ומשפחה. חאתור הייתה אלת אהבה.

אשתר (איננה) הייתה אלת אהבה ומלחמה.

אשרה ועשתרת היו אלות חשובות.

הרה הייתה אלת הנישואים. אתנה הייתה אלת החכמה. ארטמיס הייתה אלת הציד. אפרודיטה הייתה אלת האהבה.

יונו, וסטה, מינרווה וונוס הם שמות של אלות רומיות.

פריג ופריה הן אלות בתרבות הנורדית.

מוקוש וז'יווה הן אלות סלאביות.

ביהדות יש את המושג 'שכינה'. שכינה היא דרך לתאר נוכחות רכה של האל.
בנצרות יש את 'רוח הקודש'. זו חלק משלוש דמויות חשובות: האב, הבן ורוח הקודש.

כמו במשחקי מילים, קוראים לפעמים לאישה 'אלה' כדי להראות שהיא מיוחדת.