אלחוטן אוויר היה חבר צוות במטוס שאחראי על תפעול מכשירי הקשר.
עם התפתחות התעבורה הימית והאווירית בראשית המאה ה-20 נוצר צורך בקשר ארוך טווח למרכזי שליטה. לתפקיד זה היו אנשים בשם "מפעיל רדיו" או "קצין רדיו" בכלי שיט. הם הוכשרו במיוחד, עברו מבחני תקשורת ואלקטרוניקה וקיבלו רישיון.
בתעופה האזרחית בוטל התפקיד בשנת 1960. האחריות על מערכות הקשר הועברה לנווט.
בהקמת חיל האוויר שירתו בו אלחוטני אוויר בעלי ניסיון מצבאות זרים, כולל לוחמים ממלחמת העולם השנייה. החיל הכשיר עשרות בודדות למקצוע זה. ההכשרה ארכה כשנתיים בבית הספר לטיסה, במסגרת טייסת נמ"א (נווטים, מקלענים/מטילנים, אלחוטנים). בסיום הקורס קיבלו החניכים דרגת סג"ם וכנפי טיסה שבמרכזן ברק.
תפקידי האלחוטן כללו שמירה על קשר רדיו ארוכי טווח עם מפקדות קרקע, קיום קשר באנגלית וצרפתית עם פקחי טיסה, וקליטת תשדורות מורס (מורס הוא קוד של נקודות וקווים). האלחוטן ניהל גם תקשורת מצוקה בערוץ הבינלאומי, הן במורס והן בדיבור.
אלחוטני חיל האוויר טסו במערך התובלה על מטוסים כמו B-17, דקוטה, קטלינה וסטרטוקרוזר. עמדת האלחוטן ישבה מאחורי הטייסים וכללה מקמ"ש (מקלט-משדר, כלומר מקלט ומשדר משולב) לתחום התדרים הגבוהים (HF, תדרים ארוכי טווח), שליטה על אנטנה נגררת בזנב, פנס אלדיס (זרקור לקשר עין) וציוד רזרבי.
התפקיד בחיל בוטל בשנת 1972 עם כניסת טכנולוגיות תקשורת מתקדמות. חלק מאלחוטנים עברו הסבה לנווטים.
אלחוטן אוויר היה חבר צוות במטוס. הוא טיפל בקשר הרדיו במטוס.
בתחילת המאה ה-20 נדרשו קשרים ארוכים בין מטוסים ומרכזי שליטה. אנשים הוכשרו לכך וקיבלו רישיון.
בתעופה האזרחית בוטל התפקיד ב-1960. בבסיס חיל האוויר התפקיד נמשך זמן מה.
בחיל האוויר שירתו אלחוטנים בעלי ניסיון מצבאות זרים. ההכשרה ארכה כשנתיים בבית הספר לטיסה. בסיום הקורס קיבלו דרגת סג"ם וכנפי טיסה.
תפקידי האלחוטן: לשמור על קשרי רדיו ארוכים עם הקרקע, לדבר עם פקחי טיסה באנגלית וצרפתית, ולקבל תשדורות מורס. מורס זה קוד של נקודות וקווים שמייצגים אותיות.
האלחוטן ישב מאחורי הטייסים והפעיל מקמ"ש. מקמ"ש הוא מקלט-משדר, מכשיר שקולט ושולח רדיו. לעיתים השתמשו גם בפנס אלדיס. פנס זה משמש לקשר בעין כשאין קשר רדיו.
התפקיד בוטל בחיל ב-1972. כמה אלחוטנים הפכו לנווטים.
תגובות גולשים