אליס איילנד

אליס איילנד הוא אי ברובו מלאכותי בנמל ניו יורק, במפגש עם נהר ההדסון. "אי מלאכותי" פירושו אי שנוצר בידי בני אדם על ידי ייבוש ים. האי שימש כמרכז קליטת מהגרים של ארצות הברית מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מאז 1990 הוא אתר היסטורי ובו מוזיאון על תולדות ההגירה. אפשר להגיע במעבורת מפארק באטרי שבמנהטן או מג'רזי סיטי.

ב-1 בינואר 1892 נפתחה באי תחנת קליטת מהגרים, כלומר מקום שבו נבדקו ונרשמו המגיעים. התחנה פעלה עד 20 בנובמבר 1954. יותר מ-12 מיליון מהגרים עברו דרכה; כ־98% הורשו להיכנס לארה"ב, וכ־2% הוחזרו למדינותיהם מטעמים רפואיים.
המהגרים עברו בדיקה רפואית שנועדה למנוע כניסת חולים במחלות מידבקות. לאחר מכן נשאלו שאלות על שמהם: שם, מקצוע, גיל, כמה כסף יש להם והאם יש להם קרובים בארה"ב. בדרך כלל שהו באי שעות או ימים.
משנת 1924 שימש האי בעיקר לטיפול בפליטים, כלומר אנשים שנמלטו מסכנה. בשנות ה־50 הוחזקו שם גם אנשים שלא הורשו להיכנס מסיבות פוליטיות, כמו חשד בקומוניזם.

פקידי ההגירה, האנשים שבודקים ומקבלים מהגרים, סימנו בגיר אותיות על בגדי הנכנסים שנמנעה כניסתם. האותיות ציינו את הסיבה לסירוב. חלק מהמהגרים הצליחו למחוק את הסימון ולהיכנס לבסוף. בגלל רבים מהיהודים שנמנעו מלהיכנס, נקרא המקום גם "אי הדמעות" בספרות היידית והעברית.

האי בבעלות השלטון הפדרלי ומנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארה"ב, כלומר האחראים לשמירת אתרים היסטוריים. במשך שנים הייתה מחלוקת בין מדינת ניו יורק ומדינת ניו ג'רזי על הבעלות. האי שוכן בצד ניו ג'רזי של ההדסון, אך בחוזה משנת 1834 הסכימה ניו ג'רזי שהוא יישאר תחת שיפוט ניו יורק.
כמות המהגרים הגדולה גרמה להרחבתו של האי על ידי ייבוש הים; העבודות המשיכו עד 1934. היום תשעים אחוז משטח האי הוא מיובש. מכיוון שהשטחים המיובשים לא הוזכרו בחוזה, טענה ניו ג'רזי שהם שייכים לה, ותבעה את ניו יורק. ב-1998 בית המשפט העליון פסק כי שטחי הייבוש שייכים לניו ג'רזי. אחרי קושי בניהול ובתקנות בניינים, שתי המדינות החליטו לחלוק בבעלות על האי.

אליס איילנד הוא אי שאנשים בנו בנמל ניו יורק. אי כזה נקרא "אי מלאכותי".
הוא היה מקום שבו מהגרים הגיעו לאמריקה. מאז 1990 יש שם מוזיאון על ההגירה.
מחשבים להגיע לשם במעבורת מפארק באטרי או מג'רזי סיטי.

ב-1892 נפתחה שם תחנת קליטת מהגרים. זהו מקום שבו בודקים ומרשמים אנשים חדשים.
למעלה מ־12 מיליון אנשים עברו שם עד 1954. רובם הורשו להיכנס.
הם עברו בדיקה רפואית ושאלו אותם על שמם, גילם ומה הם יודעים לעשות.
ב־1924 התחילו לטפל שם בעיקר בפליטים. "פליטים" הם אנשים שנמלטו מסכנה.

פקידים סימנו אותיות על בגדי אנשים שלא הורשו להיכנס. האותיות הסבירו למה לא קיבלו אותם.
חלק הצליחו למחוק את הסימון ולהיכנס בכל זאת. בגלל רבים מהיהודים שלא קיבלו כניסה קראו לאי "אי הדמעות".

האי מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים. בניו ג'רזי וניו יורק התווכחו מי הבעלים.
הם בנו חלק גדול מהאי על ידי ייבוש הים. ב־1998 הוחלט שהאדמה המיובשת שייכת לניו ג'רזי.
לבסוף שתי המדינות הסכימו לחלוק את הבעלות.