אלכסנדר אהרנסון

אלכסנדר (אלכס) אהרנסון (28 בספטמבר 1888, 28 במרץ 1948) היה פעיל ציוני, עיתונאי וסופר מארץ ישראל, מבית משפחת אהרנסון בזכרון יעקב. הוא אחיו של אהרון אהרנסון, מייסד המחתרת ניל"י (מחתרת = ארגון סודי).


נולד בזכרון יעקב להורים שעלו מרומניה. למד בזכרון יעקב ובראש פינה. עבד בכרם ובמשתלות של אחיו אהרן. בתחילת דרכו הציבורית הנהיג את ארגון "הגדעונים", ארגון נוער מקומי שפעל גם בהגנה ובשירות הקהילה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הטורקי, ושילם שוחד לקצינים כדי לשחררו. ב‑9 ביולי 1915 עזב את הארץ יחד עם אחותו רבקה, בעזרת דרכון ספרדי של אחיו שמואל. הם הפליגו מביירות והגיעו לאלכסנדריה. בניסיונותיו ליצור קשר עם המודיעין הבריטי בקהיר לא הצליח, וגירושו ממצרים כ"אישיות בלתי רצויה" הוביל אותו ב‑3 בספטמבר 1915 לארצות הברית, שם שהה רוב תקופת המלחמה עד יולי 1917. שם למד והתמקד בתעמולה למען המחתרת ניל"י. עזיבתו בזמן המלחמה עוררה עליו ביקורת, כי לא נותר בארץ לפעולות המבצעיות.

במהלך המלחמה נחרד מההתנהלות נגד הארמנים, וכתב באנגלית מסמך בשם "ארמניה" שבו תיאר את הסבל והקרא לחיבור בין עמים שנרמסו. לקראת סוף המלחמה הצטרף בעזרת קשרי אחיו לכוחות הבריטיים במצרים, ושימש קצין מודיעין שבא לארץ אחרי כיבוש הטורקים. בתחילת 1919 קיבל את "אות השירות המצוין" מידיו של הגנרל אדמונד אלנבי בחיפה.

לאחר המלחמה חי בעיקר בצרפת ובארצות הברית, בתמיכת אשה עשירה ומבוגרת בשם מרי פלז, שהייתה בת זוגו. בעזרת כספיה ייסד את ארגון "בני בנימין" (1919, 1929). הארגון סייע למושבות, קנה קרקעות והקים יישובים כמו הרצליה וכפרים בסביבה, אבל אהרנסון פרש מנשיאותו בעקבות פרשת שחיתות ומחלוקות עם עמיתיו. בנוסף השתתף בהקמת העיתון דואר היום, ונבחר ב‑1920 לאספת הנבחרים מטעם רשימת התאחדות האיכרים.

אופיו היה מלא ניגודים: מצד אחד כריזמטי ונמרץ, עיתונאי וסופר מוכשר; מצד שני בעל נטיות למשיכה לנשים בכל הגילאים, והתבודדות ושקיעות רוחניות בשנים האחרונות. נפטר בשנת 1948 בדרום צרפת מהתקף לב. לא הקים משפחה. באחריות אחותו רבקה הועבר ארונו לישראל ונקבר בזכרון יעקב בנובמבר 1949. בזכרון יעקב נפתח חדר תצוגה על שמו בבית קטן בשטח כרם אביו.

אלכסנדר (אלכס) אהרנסון נולד ב‑1888 בזכרון יעקב. הוא היה פעיל ציוני ועיתונאי. אחיו אהרון הקים את המחתרת ניל"י. (מחתרת = ארגון סודי.)


אלכס למד ועבד בכרמים ובמשתלות. הוא עזר להקים ארגון נוער בשם "הגדעונים". הארגון שימש גם להגנה ולעזרה לקהילה.

במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הטורקי. הוא שילם שוחד ושוחרר. בקיץ 1915 עזב את הארץ עם אחותו רבקה. הם הגיעו לאלכסנדריה ואז לארצות הברית. שם למד וקידם את רעיונות אחיו ניל"י. כמה אנשי ציבור ביקרו אותו על שעזב בזמן המלחמה.

הוא ראה שסבלו הארמנים והביע על כך דאגה. לקראת סוף המלחמה הצטרף לכוחות הבריטים וחזר לארץ כקצין מודיעין. בראשית 1919 קיבל מדליה צבאית שנקראה "אות השירות המצוין". (אות = מדליה.)

אחרי המלחמה חי בצרפת ובארצות הברית לצד אישה עשירה בשם מרי פלז. בעזרת כספה ייסד את ארגון "בני בנימין". הארגון סייע למושבות והקים יישובים כמו הרצליה ונתניה. הוא פרש מהארגון אחרי חילוקי דעות.

אלכס היה אדם חזק ומוכר. בשנים האחרונות חי יותר בבדידות ובמחשבות רוחניות. נפטר ב‑1948 בדרום צרפת מהתקף לב. אחותו רבקה הביאה את גופתו לקבורת בישראל ב‑1949. בזכרון יעקב יש חדר תצוגה על שמו.