אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה

אלכסנדר הראשון (אלכסנדר פאבלוביץ' רומנוב, 1777, 1825) כיהן כקיסר רוסיה מ־1801 ועד מותו ב־1825. הוא גדל בחצר יקטרינה הגדולה, ששלחה אותו ללמוד רעיונות תקופת ההשכלה, ובעיקר את רעיונותיו של ז'אן-ז'אק רוסו. לצד זאת קיבל חינוך אוטוקרטי, כלומר חינוך שמדגיש שלטון יחיד, ממוריו, ולימודי צבא ומסורות משפחתיות מאביו פאבל. ההשפעות השונות גרמו לו להיות מהוסס אך גם די פלורלי ודיפלומטי.

כאשר עלה לשלטון לאחר רצח אביו פאבל הראשון ב־1801, הופנו כלפיו האשמות של ידיעה מוקדמת על הקשר לרצח. האשמות אלה נשענו על שמועות ולא הוכחו.

בתחילת שלטונו אלכסנדר פתח במסלול רפורמות ליברליות שנבעו מהחינוך שלו. הוא הקים מועצה פרטית של יועצים ועמד מאחורי ניסיונות לתקן חוקה ולצמצם שחיתות. אך חלק גדול מרפורמותיו לא הושלמו, בין השאר כי חשש לאבד את סמכותו האוטוקרטית, הוא רצה ששלטון המרכז יישאר בידיו.

ב־1802 הקים שמונה משרדי ממשלה חדשים, ובהמשך ב־1810 ייסד את המועצה המדינית, במסגרת רפורמה נרחבת בניהול המדינה. מיכאיל ספרנסקי הנהיג רבות מהרעיונות הללו והיה דמות מפתח ברפורמות. אלכסנדר רצה להרחיב חינוך ומוסדות, אך שמר על פיקוח הכנסייה ועל שליטה מרכזית. ניסויים אזוריים הוחלו במקום רפורמות כלל-ארציות, מה שגרם לתסיסה אצל רוב האוכלוסייה. למרות שאהב חירות, הוא לא וויתר על כוחו, ולכן רפורמות חוזרו או הוגבלו.

ב־1802 הקים ועדה לשיפור מצב היהודים, ובהתבסס על עבודתה אימץ ב־1804 תקנה שמביטה ביהודים כקבוצה זרה שיש להגביל. התקנות ניסו "לתקן" את מצב היהודים לפי תפיסה משכילית-אבסולוטיסטית (ממשל חזק המוביל רפורמות), והיו להן השפעות מגבילות על מעמדם הכלכלי והחברתי.

אלכסנדר ביטל ביום הקמתו את הברית עם צרפת, כרת בריתות עם בריטניה ופרוסיה וניהל משא ומתן עם אוסטריה. תחילה הראה הערצה לנפוליאון, אך יחס זה השתנה במהרה. הוא המשיך מדיניות התפשטות דרומה שנמשכה מתקופת יקטרינה ולקח חלק במלחמות נגד פרס והאימפריה העות'מאנית.

מערכת היחסים עם נפוליאון הייתה מתעתעת: תחילה עוינות, אחר כך קרבה, ולבסוף עוינות מחודשת. לאחר התבוסה באוסטרליץ (1805) והלחימה ב־1806, 1807 הגיעו רוסיה וצרפת לנסיגה ולחתימת שלום בטילזיט ב־1807. בטילזיט הציע נפוליאון שיתוף פעולה וכלים לשיתוף השפעה במזרח אירופה. אלכסנדר נענה במידה מסוימת, אבל התרשם שנפוליאון פועל לטובתו בלבד.

מחלוקות אישיות ומדיניות החריפו את המתחים: ענייני שושלות, סיפוחי שטחים ועימותים כלכליים פגעו באמון. המתחים הגיעו לפיצוץ כשהחל גל של עימותים עד לפלישת נפוליאון לרוסיה ב־1812.

פלישת נפוליאון וההרס, ובמיוחד כיבוש מוסקבה, שינו את אלכסנדר. תחילה המשיך להעריץ את נפוליאון באופן אישי, אך לאחר האירועים הפך לשונאו ונעשה דתי ורציני יותר. לאחר מכן הוא נוטה לשמרנות, והשפעת אנשי משטר שמרניים כמו אלכסיי ארקצ'ייב ומטרניך גרמה לו להגביל חופש באוניברסיטאות ולסגור מועדונים פוליטיים.

אלכסנדר מת בטגנרוג ב־1 בדצמבר 1825 בנסיבות מסתוריות. מכיוון שהיורש החוקי ויתר על הכס לטובת אח צעיר ולא אהוד, התעורר ואקום שלטוני. ניסיון המהפיכה של הדקבריסטים (קבוצה של קצינים צעירים) דוכא במהירות על ידי ניקולאי. אחרי מותו נפוצו שמועות שלפיהן נמלט והתחזה לנזיר, שאריות השמועות נותרו ללא אישור.

ב־1793 נישא ללואיזה מבאדן (ששינתה את שמה ליליזבטה). היו להם שתי בנות שנפטרו בילדות. במהלך חייו ניהל רומן ארוך עם מריה נרישקינה, שמהם נולדו שלושה ילדים.

אלכסנדר אחד שייסד את מערך משרדי הממשלה ברוסיה (כדוגמת משרד המשפטים ומשרד הפנים). סביב הקרמלין נקרא גן על שמו, ובברלין נקראת הכיכר אלכסנדרפלאץ על שם ביקורו.

אלכסנדר הראשון (1777, 1825) היה קיסר רוסיה מ־1801 עד 1825. קיסר = שליט מלכותי. הוא גדל בחצר יקטרינה הגדולה ולמד רעיונות של ההשכלה, כמו אלה של רוסו.

הוא עלה לשלטון אחרי שרצחו את אביו פאבל. חלק מהאנשים חשבו שהוא ידע על זה, אבל לא הוכח.

בראשית שילב רעיונות רפורמה. רצה לשפר את הממשל וללחום בשחיתות. אך הרבה שינויים לא נעשו בכל המדינה.

ב־1802 הקים משרדים חשובים שמנהלים את המדינה. ניסו להרחיב חינוך, אבל הכמורה (הכנסייה) שמרה על שליטה. הוא לא ביטל את צמיתות = מצב שבו איכרים קשורים לשטח ועובדים על אדמות בעלים.

ב־1802 הקים ועדה על מצב היהודים. ב־1804 יצאה תקנה שהגבילה את פעילותם וראתה בהם קבוצה זרה.

היה במגעים עם מדינות כמו בריטניה, פרוסיה ואוסטריה. בתחילה העריץ את נפוליאון, אחר כך נוצר סכסוך.

הם לחמו והיו גם שלום ב־1807 (טילזיט). אחר כך נפוליאון פלש לרוסיה ב־1812. אחרי שרוסיה איבדה חלקים מהערים ונפגעו חיי האנשים, אלכסנדר הוכרז כאחד היריבים של נפוליאון.

לאחר המלחמה הפך אלכסנדר לדתי ושמרן. הוא החמיר על האוניברסיטאות וסגר מועדונים פוליטיים.

אלכסנדר מת בטגנרוג ב־1825 בנסיבות מסתוריות. אחרי מותו הייתה חוסר וודאות. קבוצה של קצינים, הדקבריסטים, ניסתה מרד. המרד דוכא.

נישא ללואיזה מבאדן ב־1793. היו להם שתי בנות שנפטרו בתינוקות. היה לו גם רומן עם מריה נרישקינה, ושיש להם ילדים.

הוא יסד משרדי ממשלה חדשים. יש ליד הקרמלין גן על שמו. בעיר ברלין יש כיכר שקראו לה אלכסנדרפלאץ על שם ביקורו.