אלכסנדר זרחין

אלכסנדר זרחין (2 בינואר 1897, 18 באוקטובר 1988) היה מהנדס וממציא ישראלי. הוציא פטנטים, כלומר זכויות רשומות על המצאות, בתחומי הכימיה והפיזיקה.

זרחין נולד באוקראינה לבעל תעשייה וגדל בבית ציוני ומסורתי. בגיל 20 רשם את הפטנט הראשון שלו על מכשיר לייבוש, אידוי וזיקוק נוזלים. לאחר מכן פגש את לאון טרוצקי, שהסדיר את כניסתו ללימודים במוסד הטכנולוגי בלנינגרד. במהלך הלימודים קיבל מהממשלה הרוסית מימון להקמת מתקן ניסיוני להפקת מגנזיום, ועוד תוכנית שנקראה ל.צ.ל.א (למען ציון לא אחשה). בשל החשדות הפוליטיים של אותה תקופה הוא נכלא חמש שנים במסגרת הטיהורים הגדולים.

במלחמת העולם השנייה לחם בצבא הסובייטי נגד הנאצים. אחרי המלחמה שהה בגרמניה המערבית, ועלה לארץ בקיץ 1947. בישראל קידם שלוש המצאות עיקריות: תפלת מי ים על ידי הקפאה (תהליך שבו המים קרים ומתמיינים כך שהמלחים מופרדים), ייצור דלק מביטומן (חומר דמוי נפט כבד) והפקת מגנזיום כלורי ממי ים המלח (מלח שמכיל מגנזיום).

בשנות ה-50 המכון להנדסה של אוניברסיטת קליפורניה קבע בדו"ח שהשיטה שלו עדיפה על שיטות אחרות. דוד בן-גוריון והמדינה תמכו בקידום הרעיון: ב-1955 מונה ליועץ משרד הפיתוח וב-1956 נחתם חוזה להקמת מתקן. ב-1961 הוקמה חברה בשותפות ממשלתית-אמריקאית יחד עם זרחין, והיא הפכה מאוחר יותר לחברת "הנדסת התפלה לישראל (תהליך זרחין) בע"מ" ולבסוף לחברת IDE שנמצאת בבעלות קבוצת דלק.

מכון ניסיוני הוקם בחוף תל ברוך ואבן פינה למתקן ראשון הונחה במרץ 1961 באילת. בתחילת 1964 הופעל המתקן באופן חלקי, אך התברר שהמים שיוצרו יקרים והשיטה אינה כלכלית בהיקף המתקן שנבנה. זרחין טען שהמתקן לא נבנה לפי הוראותיו ודחק במימון של חצי מיליון לירות להקמת מתקן מסחרי. הנושא עורר פולמוס ציבורי ומגבית אף הוקמה לתמיכה בתוכניותיו. ביוני 1964 החל המתקן לספק מים לתושבי אילת.

זרחין תבע את המדינה על תמלוגים על מתקני התפלה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו, אך בית המשפט העליון צמצם את הפרשנות כך שהתמלוגים חלים על מתקנים לפי שיטת ההקפאה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון תמלוגים עבור מתקן אילת. המתקן פעל כשמונה שלוש שנים ונחסם בגלל חוסר כלכליות. בשנות ה-70 נוסדה חברה באיראן להקמת מתקנים בשיטתו.

התרומה המרכזית של זרחין הייתה שהעביר את רעיון התפלת מי הים לדיון מעשי ולפיתוח. בחברת IDE השתמשו ברעיונותיו לפיתוח מכונות לייצור שלג, שנמצאו שימושים בקירור מכרות עמוקים, במשטחי סקי, לאגירת אנרגיה ולחימום בשיטת משאבת חום. אחרי מותו נקראו רחובות על שמו ברעננה ובבאר שבע.

אלכסנדר זרחין (1897, 1988) היה ממציא ומהנדס. הוא קיבל פטנטים. פטנט = זכות רשומה על רעיון.

זרחין נולד באוקראינה. בגיל צעיר רשם המצאה לייבוש ונכנס ללמוד בלנינגרד בעזרת תמיכה. הוא נאסר חמש שנים בגלל חשדות פוליטיים.

במלחמה לחם בצבא הסובייטי. אחרי המלחמה עלה לארץ ב-1947.

הוא הציע שלוש רעיונות גדולים: התפלת מי ים על ידי הקפאה. הקפאה = קירור שמוציא מלח מהמים, כמו בקרחונים. רעיון שני היה להפוך ביטומן לדלק. ביטומן = חומר כבד דמוי נפט. רעיון שלישי היה להוציא מגנזיום כלורי ממי ים המלח. מגנזיום כלורי = מלח עם יסוד שנקרא מגנזיום.

ב-1961 הוקמה חברה ובנו מתקן ניסיוני. ב-1964 המתקן נתן מים לאילת, אבל המים היו יקרים ולכן המתקן נסגר אחרי כמה שנים. זרחין דרש תשלום עבור השימוש ברעיונותיו. בסופו של דבר קיבל חלק מתמלוגיו.

הרעיון שלו עזר לקדם חשיבה על התפלה. רעיונותיו שימשו גם לפיתוח מכונות שמייצרות שלג. הן שימשו לקירור מכרות ולשטחי סקי. אחרי מותו קראו רחובות על שמו בערים שונות.