אלקטרוקרדיוגרם

אלקטרוקרדיוגרם (Electrocardiogram, רישמת לב חשמלית, אק"ג) הוא רישום של הפעילות החשמלית של הלב. מכשיר הקרדיוגרף מודד שינויים חשמליים קטנים על פני העור בעזרת אלקטרודות, ורושם אותם כגלים על נייר או מסך. הבדיקה לא-פולשנית ונפוצה בבתי חולים ובמרפאות. תוצאות האק"ג עוזרות להעריך את מצבו של הלב במנוחה או במאמץ, ולזהות בעיות כמו אוטם שריר הלב (התקף לב) והפרעות קצב.

אוגוסטוס דזירה וולר כתב רישומים ראשונים של פעימות הלב. פריצת הדרך הגיעה עם וילם איינטהובן, שסיפק רישום מדויק יותר בעזרת גלוונומטר מיתר בשנת 1901. איינטהובן העניק שמות לגלים השונים בתרשים וזכה בפרס נובל ב-1924. מאז השתכלל המכשור, וכיום אפשר בכללית לבצע אק"ג גם בשעונים חכמים. אלה פחות מדויקים ממכשיר רפואי, אך הצליחו להציל אנשים במספר מקרים.

תאי הלב במנוחה שומרים על מתח שלילי בממברנה. כניסת יונים כמו נתרן ונתרן (קטיונים) גורמת לדפולריזציה, שינוי במתח שמפעיל את ההתכווצות של שריר הלב. התקדמות גל הדפולריזציה יוצרת דיפול חשמלי שנרשם על ידי המכשיר.

גלי האק"ג העיקריים הם:
- גל P: דפולריזציה של העליות (החדרים הקטנים שמקבלים דם).
- מכלול QRS: דפולריזציה של החדרים (החלק המרכזי של הפעימה).
- גל T: רפולריזציה של החדרים, כלומר החזרת המתח למצב המנוחה.
מכשיר האק"ג רושם אם הגל חיובי או שלילי ביחס לאלקטרודה הנצבעת.

באק"ג סטנדרטי של 12 לידיים שמים 10 אלקטרודות על הגפיים ועל החזה. מדידות אלה נקראות "לידים" (חיבורים). יש שתי קבוצות עיקריות:
- חיבורי הגפיים: מודדים במישור החזיתי של הגוף.
- חיבורי החזה (V1, V6): מודדים במישור הרוחבי של החזה.
במקרים מיוחדים מוסיפים חיבורים בצד ימין של החזה (V4R) או בחלקו האחורי (V7, V9).

התרשים מראה את המתח החשמלי לאורך זמן. בדרך כלל רושמים עשר שניות מכל חיבור, ותמיד מבצעים כיול קצר בתחילת הדף. בנוסף לתרשימים הקצרים, נרשם "סטריפ" רציף, בדרך כלל מחיבור II.

קצב הלב נמדד לפי המרווח בין שני גלי R סמוכים (RR). שיטות נפוצות כוללות חישוב מהמרווח בזמן או חלוקה במספר משבצות נייר. קצב לב תקין במנוחה נע בין 60 ל-100 פעימות בדקה.
מקצב סינוס תקין (NSR) מתאפיין בחמישה מאפיינים עיקריים: קצב תקין, מקצב סדיר, גל P לפני כל QRS, מרווח PR תקין (120, 200 מילישניות) ומכלול QRS צר. מקצב סדיר פירושו פעימות בקצב אחיד, אך ישנה שונות קטנה טבעית.

גל P מייצג דפולריזציה של העליות. גובהו ומשכו נמדדים; משכו התקין עד כ-120 מילישניות ומשרעת נמוכה. העדר גל P יכול להצביע על פרפור עליות או מקצב מקומי אחר. שינוי בצורת גל P יכול להעיד על הגדלת עליה ימנית (P pulmonale) או שמאלית (P mitrale). גם שינויים ברמות האשלגן בדם משפיעים על צורת גל P.

מרווח PR הוא הזמן מתחילת גל P לתחילת QRS. הוא משקף את הולכת האות מקשר הגת ועד קשר עלייתי-חדרי. במבוגרים הוא נע בין 120 ל-200 מילישניות. PR ארוך מעל 200 מ"ש עשוי להעיד על חסם הולכה מדרגה ראשונה; PR קצר יכול להצביע על נתיב הולכה מקביל.

הציר החשמלי מייצג את הכיוון הכללי של דפולריזציית החדרים במישור החזיתי. טווח תקין הוא בערך בין -30° ל+90°. סטייה של הציר יכולה לרמז על מצבים כמו הגדלת חדרים, חסמי הולכה או מחלות ריאה. כלל פשוט לבחינה הוא להסתכל על תבניות QRS בחיבורים I ו-II.

מכלול QRS מייצג את דפולריזציית החדרים. משכו התקין עד כ-100 מילישניות; ערכים מעל 120 מ"ש מעידים על חסם צרור הולכה מלא. מעבר מחיבור V1 ל-V6 ממחיש עלייה במשרעת גל R, המוכר כהתקדמות R. גל Q עמוק במקום שאינו צפוי עשוי להעיד על אוטם ישן.

מקטע ST הוא התקופה בין סוף QRS לתחילת T. באופן תקין הוא איזואלקטרי. הרמה של מקטע ST מעל הקו יכולה להצביע על אוטם שריר הלב. צניחה של ST בחיבורים מסוימים עשויה להצביע על איסכמיה או אוטם אחורי.

גל T משקף רפולריזציית החדרים. ברוב החיבורים כיוונו דומה לכיוון QRS; הפיכה של גל T (T שלילי) היא סימן מחשיד למצבים פתולוגיים.

מרווח QT נמדד מתחילת QRS עד סוף T והוא מושפע מקצב הלב. תיקון נפוץ הוא בנוסחת באזה (QTc = QT / שורש RR). QTc תקין עד כ-440 מ"ש. מרווח QT מוארך יכול להיגרם מתרופות, שינויים באלקטרוליטים או מצבים מולדים. תסמונת QT מוארך מולדת עלולה לגרום לסכנה חמורה, ולכן זיהוי מוקדם חשוב.

גל U, כשמופיע, יכול לשקף רפולריזציה של המחיצה הבין-חדרית. הוא קטן ברוב המקרים, ולעיתים מופיע כתוצאה מהיפוקלמיה, תרופות או מצבים נוירולוגיים.

אק"ג (אלקטרוקרדיוגרם) הוא בדיקה שמראה את החשמל של הלב. אלקטרודות, חיבורים קטנים על העור, קולטות אותות אלה. המכשיר רושם את האות כגלים על נייר או מסך.

וילם איינטהובן המציא מכשיר מדויק לרישום הלב בתחילת המאה ה-20. הוא קרא לגלים בשמות P, Q, R, S ו-T, וזכה בפרס נובל.

תאי הלב שולחים אות חשמלי לפני כל התכווצות. האות הזה יוצר גלים באק"ג.
- גל P: האות שעובר בעליות.
- QRS: האות שעובר בחדרים.
- גל T: האות כשהלב נח שוב.

באק"ג רגיל שמים 10 אלקטרודות. יוצרים 12 "לידים" (דרכי מדידה), חלקם על החזה וחלקם על הידיים והרגליים.

קצב הלב נמדד לפי המרווח בין גלי R. קצב תקין במנוחה הוא בדרך כלל 60, 100 פעימות בדקה.
אם מקטע ST עולה מאד, זה עשוי להצביע על בעיה חמורה בלב.
גל T שבא אחרי QRS הוא חשוב; הפיכה שלו יכולה להזהיר על בעיה.
מרווח QT מראה כמה זמן לוקח ללב לחזור לשקט. אם הוא ארוך, צריך לבדוק גורמים כמו תרופות או חסר של מלחי דם.

כיום אפשר לעשות אק"ג פשוט גם בשעון חכם. אלה אינם מדויקים כמו מכשיר רפואי, אבל לעיתים עוזרים לגלות בעיות.