אמור (מחוז)

מחוז אמור (ברוסית: אמורסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית במזרח הרחוק, כ-8,000 ק"מ ממוסקבה. בדרום הוא גובל בסין. מישור נהר אמור תופס כ-40% משטח המחוז. ב־2024 מתגוררים בו 750,083 תושבים. הבירה היא בלגובשצ'ינסק.

במאה ה־6 הגיעו לאזור קבוצות ממוצא מנצ'ורי. השליטה באזור עברה למונגולים במאה ה־13, ואחר כן לדאורים. בשנת 1644 הגיעו לחופים כוחות בפיקוד וסילי פויארקוב, וב־1650 ירופיי חבארוב הוביל משלחת נוספת. הרוסים התבססו לזמן מה, אך לפי הסכם נרצ'ינסק (1689) הם עזבו.
בשנת 1858 בחוזה אייגון עברה השליטה מהאימפריה הסינית לאימפריה הרוסית. הוקם אז "מחוז אמור" וקוזאקים (לוחמים שהתיישבו) מבעבר החיים ליד באיקל הגיעו לאזור. במחצית הראשונה של המאה ה־20 האזור השתייך לרפובליקת המזרח הרחוק, והמחוז הוקם, בוטל וחובר לחבל חברובסק. בתקופת סטלין פעלו כאן מחנות גולאג רבים. המחוז הקיים הוקם מחדש ב־1948.

הרשות המחוקקת היא האספה המחוקקת של מחוז אמור, עם 27 חברים. בראש המחוז עומד מושל הנבחר לכהונה של חמש שנים. וסילי אורלוב נבחר למושל ב־2018 ונבחר שוב ב־2023. מבחינה מנהלית יש 8 ראיונים, 7 ערים בעלות חשיבות מחוזית, ועיר סגורה אחת, ציאולקובסקי. עיר סגורה היא עיר שגישה אליה מוגבלת. ציאולקובסקי היה בסיס של יחידת טילים אסטרטגיים והיום תומך בפעילות קוסמודרום ווסטוצ'ני. שטחו הורחב לכ־1,181 קמ"ר.

האוכלוסייה ב־2024 היא כ־750 אלף תושבים, לעומת מעל מיליון בתחילת שנות ה־90. כ־69.4% גרים בערים. על־פי מפקד 2021 הרוסים מהווים כ־90% מהאוכלוסייה. הקהילה האוקראינית שירדה משמעותית כיום מהווה פחות מאחוז.

רכבת הטרנס־סיבירית, שנבנתה במאה ה־19, היא עורק תחבורתי מרכזי. מאז 2011 נבנה קוסמודרום ווסטוצ'ני, אתר שיגור חלליות, שמיועד להחליף חלק מפעילות בייקונור. בקרבת סבובודני פועל מפעל גדול להפקת מוצרים מגז טבעי.

הטרנס־סיבירית ומסילת הרכבת באיקל-אמור חוצים את המחוז. מסילת ברזל לכיוון יאקוטסק נבנתה בימי ברית־המועצות והגיעה עד קרבת העיר נכון ל־2024. כבישים חשובים עוברים כאן: R-297 (צ'יטה, חברובסק) ו‑A360 ליָאקוטסק. בשדה התעופה של בלגובשצ'נסק יש תעופה בינלאומית. בנמלי הנהרות על אמור וזיה פועלות סירות וסחורות. דרך המחוז עובר צינור הגז "עוצמת סיביר" לשוק הסיני, וכן צינור נפט ממחוז ארקוטסק לחוף האוקיינוס השקט.

מחוז אמור (ברוסית: אמורסקאיה אובלסט) נמצא במזרח הרחוק של רוסיה. הוא רחוק מכ־8,000 ק"מ ממוסקבה. מדרום המחוז גובל בסין. שטח גדול שייך למישור נהר אמור. מישור = שטח חלק ושטוח. הבירה היא בלגובשצ'ינסק. ב־2024 גרים כאן 750,083 אנשים.

לפני מאות שנים הגיעו לכאן אנשים ממוצא מנצ'ורי. במאה ה־13 הגיעו לכיבוש המונגולים. ב־1644 וב־1650 הגיעו רוסים ואז עזבו לפי הסכם נרצ'ינסק. ב־1858 בחוזה אייגון עבר האזור לשליטה רוסית. אחר כך הוקם המחוז. בתקופת סטלין היו כאן מחנות מעצר. מחוז אמור הוקם שוב ב־1948.

יש אספה מחוקקת עם 27 חברים. המושל נבחר לחמש שנים. וסילי אורלוב נבחר לראשונה ב־2018 ונבחר שוב ב־2023. במחוז יש אזורים, ערים וגם עיר סגורה בשם ציאולקובסקי. עיר סגורה = צריך אישור כדי להיכנס אליה.

כיום חיים כאן כ־750 אלף תושבים. פעם היו כאן יותר ממיליון בשנות ה־90. רוב התושבים גרים בערים. הרוסים הם כ־90% מהאנשים.

רכבת הטרנס־סיבירית חשובה מאוד לתחבורה. מאז 2011 בונים קוסמודרום ווסטוצ'ני. קוסמודרום = מקום ששיגורים לחלל יוצאים ממנו. ליד סבובודני יש מפעל גדול לגז.

שתי מסילות ברזל חשובות חוצות את המחוז: הטרנס־סיבירית ובאיקל-אמור. יש כבישים חשובים בשם R-297 ו‑A360. שדה התעופה של בלגובשצ'נסק מקבל טיסות בין־לאומיות. יש נמלים על הנהרות אמור וזיה. צינור גז גדול עובר כאן ומוביל גז לסין.