אמיל דורקהיים

דויד אמיל דורקהיים (15.4.1858, 15.11.1917) היה סוציולוג צרפתי-יהודי ונחשב לאחד מאבות הסוציולוגיה ומדעי החברה. הוא הקים ב-1895 את המחלקה האקדמית הראשונה לסוציולוגיה וקידם את תחום המחקר האקדמי הזה. ב-1896 יסד את כתב העת l'Année Sociologique, שבו פרסם עבודותיו ועבודות של תלמידיו. בין ספריו המרכזיים: "חלוקת העבודה בחברה" (1893), "חוקים לשיטה הסוציולוגית" (1895), "התאבדות" (1897) ו"הצורות האלמנטריות של חיי הדת" (1912).

דורקהיים נולד באפינאל, במשפחה יהודית-אורתודוקסית. בצעירותו נעשה חילוני. למד ב'École Normale Supérieure (École נורמל סופרייר) והושפע מקריאת עבודות של קונט וספנסר. תחילת דרכו המקצועית לוותה בקונפליקטים עם הממסד האקדמי הצרפתי, שכן מדעי החברה כמעט שלא נלמדו אז.

הוא לימד בבורדו, שם הקים את המחלקה לסוציולוגיה והשפיע על רפורמות בחינוך שבאמצעותן הוכנסו מדעי החברה לבתי ספר. ב-1902 הועלה לתפקיד בסורבון בפריז, שם הרחיב את השפעתו על דור רחב של סטודנטים. מלחמת העולם הראשונה פגעה בו קשה: בנו נהרג במלחמה, והוא עצמו נפטר משבץ ב-1917.

ב-1999 הנפיק דואר ישראל בול לזכרו של אמיל דורקהיים בסדרה על תרומת היהודים לתרבות העולם.

דורקהיים פיתח גישה מדעית לחקר החברה. הוא טבע את המונח "עובדות חברתיות", תופעות שיש להן קיום בחברה ולא רק אצל יחיד. על פי מתודולוגיה זו יש לחקור תופעות חברתיות ברמת הקבוצה (רמת המאקרו), ולא רק את המניעים האישיים של הפרט.

הוא נמנה עם הפוזיטיביסטים, אלה שטוענים שמחקר החברה צריך להיות דומה במדיניותו למחקר המדעי. דורקהיים גם נחשב בין מייסדי הפונקציונליזם: לחשוב על החברה כמערכת שבה חלקים שונים ממלאים תפקידים (פונקציות) כדי לשמור על יציבות.

בחיבורו על חלוקת העבודה בחן איך חברות שומרות על סדר כשהעבודה מתמחה. הוא מבחין בין סולידריות "מכנית" בחברות מסורתיות, שבה אנשים דומים זה לזה, לבין סולידריות "אורגנית" בחברות מודרניות, שבה תלות הדדית נוצרת בגלל התמחות. כאשר הקשר בין הפרט לחברה נחלש או חזק מדי נוצר מצב של "אנומיה", בלבול נורמטיבי שמוביל לבעיות חברתיות.

דורקהיים חקר גם את הנושא של סטייה חברתית (התנהגויות שמחרגות מהנורמה). לטענתו, גם מתן עונש והוקעה חברתית הם דרכים לעצב גבולות ולקבע נורמות.

בספרו "התאבדות" הראה דורקהיים שגורמים חברתיים משפיעים על שיעורי ההתאבדות. הוא בדק הבדלים בין קהילות דתיות שונות ומצא שהקשר החברתי (אינטגרציה חברתית) ושליטה חברתית משפיעים על הנטייה להתאבדות. הוא לא חקר את המניעים האישיים, אלא את המבנה החברתי שמאפשר או מונע התאבדויות. על פי ניתוחו, גם חיבור יתר לחברה וגם ניתוק יתר ממנה עלולים להגדיל את שיעור ההתאבדות. דורקהיים זיהה ארבעה סוגי התאבדות לפי מידת הקשר ושליטה חברתית.

דורקהיים ניתח את הדת כתופעה חברתית. הוא טען שקטגוריות החשיבה (כמו זמן, מרחב, סיבה, "האני") הן תוצר של החיים הקולקטיביים. פעולות משותפות כמו טקסים מחזקות מושגים אלה אצל היחיד. לכן, חקר דתות ראשוניות בעמים קטנים יכול לחשוף את יסודות החשיבה האנושית.

כתביו הפכו לבראשית הפונקציונליזם במאה ה-20. תרגום ורעיונות של דורקהיים הגיעו לארה"ב, בין היתר דרך הטלקוט פרסונס, והשפיעו על התפתחות הסוציולוגיה ושיטות המחקר בחברה.

דויד אמיל דורקהיים (1858, 1917) היה סוציולוג צרפתי. סוציולוג זה אומר שהוא חוקר איך אנשים חיים יחד בחברה. הוא נחשב לאחד שהתחיל את המקצוע.

דורקהיים נולד במשפחה יהודית ועזב את הדת כשהיה צעיר. הוא למד במוסד חשוב בצרפת והיה מורה בבורדו ובפריז. הוא חקר איך בתי ספר וחינוך משפיעים על החברה. בנו נהרג במלחמה, וזה הכה בו קשה. דורקהיים נפטר משבץ ב-1917.

ב-1999 הונפק בול בישראל עם דיוקנו של דורקהיים.

דורקהיים אמר שיש "עובדות חברתיות", דברים שקיימים רק בקבוצה של אנשים. הוא חשב שיש שני סוגי סולידריות (קשר חברתי):
- סולידריות מכנית: אנשים דומים ותומכים זה בזה.
- סולידריות אורגנית: אנשים מתמחים בעבודות שונות ותלויים אחד בשני.

הוא גם דיבר על "אנומיה" (א-נומיה = בלבול בנורמות), מצב שבו הכללים נחלשים והאנשים מתבלבלים מה נכון לעשות.

דורקהיים חקר גם סטייה (התנהגות חורגת מהנורמה). הוא הסביר שלהוקעה וענישה יש תפקיד ביצירת גבולות ברורים בחברה.

בספרו "התאבדות" הראה דורקהיים שעובדות חברתיות יכולות להשפיע על שיעור ההתאבדות. הוא בדק קבוצות דתיות שונות ומצא שהקשר לקהילה משפיע. הוא הסתכל על המבנה החברתי ולא על רגשות אישיים.

דורקהיים כתב שגם רעיונות חשובים על זמן, מרחב וזהות נוצרו מהחיים המשותפים של אנשים. טקסים ופעולות קבוצתיות מחזקים רעיונות אלה.

רעיוןיו תורגמו והגיעו לאמריקה. הם עזרו לפתח תאוריות חדשות בסוציולוגיה.