אמירה הס

אמירה הס (13.3.1943, 1.12.2023) הייתה משוררת, ציירת ושחקנית ישראלית.
נולדה בבגדאד בשם אמירה עינצ'י בביתה של משפחה אמידה בת שבעה ילדים.
מצד אימה הייתה בת למשפחת בית-אדוני, שושלת של מקובלים (אנשים שעוסקים בקבלה, לימוד מיסטיקה) ומשוררים.
היא גם צאצאית של המשורר חכם הרון ברזאני.
ב-1951 עלתה לישראל עם המשפחה. הם גרו תחילה במעברת יקנעם (מחנה מעבר לעולים חדשים) ושינו את שם המשפחה לבר-חיים.
כשהייתה בת 12 עברה המשפחה לירושלים.
סיימה תיכון ושירתה בחיל הרפואה בצה"ל. היא שוחררה מהשירות כשהתחתנה ביולי 1972 עם המדבב עזרא הס, יליד גרמניה.
למדה קורסים בערבית באוניברסיטה והופיעה בתיאטרון הקהילתי בקראוון ובתיאטרון החאן.
הס נחשבה לאחת המשוררות המייצגות של המזרחיות (תרבות יהודי המזרח) ושל פמיניזם מזרחי (מאבק למעמד נשים מזרחיות).
ספרה הראשון, וירח נוטף שגעון, יצא ב-1984 וזיכה אותה בפרס לוריא.
בהמשך פרסמה עוד שלושה עשר ספרי שירה, וסך הכל פרסמה ארבעה עשר ספרי שירה.
שיריה הופיעו בכתבי עת ובעיתונות, וחלקם תורגמו לאנגלית, גרמנית, ספרדית ורוסית.
ציוריה הוצגו בשתי תערוכות בתל אביב ובירושלים.
בעלה נפטר ב-2010.
הס נפטרה בירושלים ב-1 בדצמבר 2023, בגיל 80, לאחר מחלה בסרטן. היא הובאה לקבורה בהר המנוחות.


זכתה בפרס לוריא על ספרה הראשון.


פרסמה ארבעה עשר ספרי שירה.

אמירה הס נולדה בבגדאד בשנת 1943.
שמה בלידה היה אמירה עינצ'י.
ב-1951 משפחתה עלתה לישראל.
הם גרו במעברה, מחנה זמני לעולים חדשים, ביקנעם.
כשהייתה בת 12 הם עברו לירושלים.
היא הייתה משוררת, ציירת ושחקנית.
שרתה בחיל הרפואה בצבא.
היא התחתנה ב-1972 עם עזרא הס ועזבה את השירות הצבאי.
למדה ערבית והופיעה בהצגות בתיאטרון קהילתי.
היא נחשבה משוררת חשובה של המזרחיות, שהוא זהות ותרבות יהודית מהמזרח.
הספר הראשון שלה יצא ב-1984 וזכה בפרס לוריא.
בסך הכל הוציאה 14 ספרי שירה.
שיריה תורגמו לשפות כמו אנגלית וגרמנית.
היא הציגה ציורים בתל אביב ובירושלים.
בעלה נפטר ב-2010.
היא נפטרה ב-1 בדצמבר 2023 בירושלים לאחר מחלה קשה, ונקברה בהר המנוחות.


זכתה בפרס לוריא.


הוציאה 14 ספרי שירה.