אמירות טביליסי (בגאורגית: თბილისის საამირო, בערבית: إمارة تفليسي) הייתה אמירות, שבסיסה בעיר טביליסי שבמזרח גאורגיה. תקופות הפעולה נעות בין השנים 726 עד 1080, ונומינלית עד כיבושה הסופי ב-1122. האמירות נוסדה על ידי הערבים במהלך הפלישות לגאורגיה, ושימשה מוצב חוץ של השלטון המוסלמי בקווקז. היא גם סימנה את תחילת התפשטות האסלאם באזור.
הערבים הגיעו לגאורגיה כבר בשנת 645, אבל רק ב-735 כבש מרואן השני את טביליסי והקים שם אמירות תחת חסות הח'ליפות (ח'ליף הוא מנהיג מוסלמי מרכזי). בתקופה הערבית נקראה העיר "אל-תפליס" והפכה למרכז מסחר חשוב בין העולם המוסלמי וצפון אירופה. העיר נעשתה ברובה מוסלמית, בעוד שסביבתה נשארה נוצרית.
טביליסי הייתה עיר מבוצרת עם חומה כפולה ו־3 שערים. היא שכנה משני עברי נהר הקורה, והחלקים היו מקושרים בגשר סירות. בעיר היו מעיינות חמים לאמבטיות, טחנות מים ובנייני עץ רבים. במחצית הראשונה של המאה ה־9 היא הייתה העיר השנייה בגודלה בקווקז, אחרי דרבנט, עם כ־50,000 תושבים.
לאחר שנים של החלשות הח'ליפות העבאסית אחרי 813, שליטי הפריפריה החלו לפעול באופן עצמאי. אסחאק בן אסמאעיל שלט בין 833 ל־853, ובתקופתו נעשה ניסיון להכריז על עצמאות. ב-853 שלח הח'ליף אל־מתווכל משלחת דיכוי בראשות בוגה אל־כביר; המשלחת החריבה חלקים מהעיר והרעידה את מעמדה כמוקד עצמאי באזור. הח'ליפות העבאסית בחרה שלא לבנות את העיר בשחזור רחב, וכתוצאה מכך ירדה ההשפעה המוסלמית באזור.
בתחילת המאה ה־11 שאפו המלכים הגאורגים להרחיב את שליטתם לעבר טביליסי. שטח האמירות הצטמצם עד לעיר ושכונותיה. בפלישות הסלג'וקיות בסוף המאה ה־11 נעצרה התקדמות הגאורגים. אזכורו האחרון של אמיר טביליסי מופיע סביב שנת 1080, ולאחר מכן העיר נוהלה תקופות מסוימות על ידי אוליגרכיית סוחרים שנקראת בספרות המקומית "טביללי ברבי, הזקן של טביליסי".
ניצחונותיו של דוד הרביעי של גאורגיה על הסלג'וקים הביאו לכיבוש הסופי. הצבא הגאורגי נכנס לטביליסי בפברואר 1122, וסיים כ־400 שנות שלטון זר על העיר.
אמירות טביליסי הייתה מדינה קטנה סביב העיר טביליסי בגאורגיה. אמירות היא מדינה קטנה שמנהיג שלה נקרא אמיר. היא התקיימה בערך בין 726 ל־1080, ובסופו של דבר נכבשה ב־1122.
הערבים הגיעו לגאורגיה כבר בשנת 645. ב־735 כבש מרואן השני את טביליסי והקים שם אמירות. העיר קיבלה את השם הערבי "אל-תפליס" והפכה למרכז מסחר גדול.
טביליסי עמדה על שני עברי נהר הקורה. היה שם גשר של סירות, מעיינות חמים לאמבטיות וטחנות מים. במאה ה־9 חיו שם כ־50,000 אנשים, והיא הייתה העיר השנייה בגודלה בקווקז.
מאוחר יותר חלש כוח הח'ליפות העבאסית. שליט מקומי בשם אסחאק שלט בשנים 833, 853 וניסה להיות עצמאי. ב־853 שלחו המנהיגים רפורמה נגדם, והעיר נפגעה. אחרי תקופות של מאבקים, המלכים הגאורגים ניסו לכבוש את העיר במאה ה־11. הפלישות של הסלג'וקים עצרו אותם לזמן מה.
אזכורו האחרון של אמיר הוא סביב 1080. לבסוף, דוד הרביעי הכניע את העיר ויכנס אליה בפברואר 1122. בכך נגמרו מאות שנות שלטון זר.
תגובות גולשים