אמנת קונסטנטינופול (אמנה = הסכם רשמי) נחתמה ביולי 1832 בקונסטנטינופול. היא סיימה את מלחמת העצמאות היוונית ויצרה מדינה יוונית עצמאית מהאימפריה העות'מאנית.
האמנה נוסחה בוועידת קונסטנטינופול (וועידה = פגישה בין מדינות) שנפתחה בפברואר 1832. בוועידה השתתפו בריטניה, צרפת, רוסיה והאימפריה העות'מאנית. בין הגורמים שעיצבו את ההחלטות היה סירובו של לאופולד הראשון, מלך הבלגים, לקבל את הכתר של יוון.
המהפכה ביולי 1830 בצרפת ועזיבתו של לאופולד דחו את קביעת הגבולות עד להחלפת ממשלה בבריטניה. לורד פלמרסון, שר החוץ הבריטי, תמך בקו הגבול ארטה-וולוס. מזכר סודי על כרתים, שנשלח על ידי השגריר הבווארי, לא שינה את המצב.
בהסכמות ועידת לונדון מ-7 במאי 1832 נקבע שבתקופת שלטון זמנית של בוואריה ועד שאותון, מלך יוון, יגיע לבגרות, יוון תוגדר כממלכה עצמאית. הגבול הצפוני נקבע בקו אלטה-וולוס. האימפריה העות'מאנית פוצתה בסכום של 40 מיליון פיאסטר (פיאסטר = מטבע). גבולות המדינה אושרו סופית על ידי המעצמות בלונדון ב-30 באוגוסט 1832, ובכך הושלמה עצמאות יוון מהאימפריה העות'מאנית.
האמנה (הסכם) נחתמה ביולי 1832 בקונסטנטינופול. היא סיימה את מלחמת העצמאות של יוון.
בהסכם הוסכם שייווצר מדינה יוונית עצמאית מהאימפריה העות'מאנית (שלטון גדול). הוועידה שקבעה זאת התקיימה בפברואר 1832 והשתתפו בה בריטניה, צרפת ורוסיה.
הגבול הצפוני של יוון הוכנס בקו ארטה-וולוס. האימפריה העות'מאנית קיבלה פיצוי של 40 מיליון פיאסטר (מטבע).
המעצמות אישרו את הגבולות בלונדון ב-30 באוגוסט 1832. בכך הוגדרה עצמאותה של יוון בצורה סופית.
תגובות גולשים