מלחמת העצמאות היוונית

המרד היווני עלה בין 1821 ל־1832. ההכרזה על עצמאות מ‑האימפריה העות'מאנית מצוינת ב־25 במרץ 1821, והמעמד הושלם באמנת קונסטנטינופול ביולי 1832.

יוון נגעה לשליטה העות'מאנית כמעט מימי הביניים, פרט לאיים היוניים. במאות ה־18 וה־19 התפתח ביבשת גל של לאומיות, רצון של עמים לקבל מדינה עצמאית, והשפעת התנועות האירופיות הובילה לגל פילהלניזם, אהדה לתרבות היוונית.

בשנת 1814 הוקמה באודסה הארגון הסודי "אחוות הידידים" (פיליקי אטריה). הארגון תכנן מרד בתמיכת קהילות יווניות בחו"ל ובסיוע חשאי מרוסיה. יש כמה תאריכי פתיחה שנתפסים כמסמלים את תחילת המלחמה: חציית הנהר פרוט על ידי אלכסנדר איפסילנטי (6 במרץ), כיבוש קלמטה (23 במרץ), ו־25 במרץ 1821, היום שבו הארכיהגמון של פטראס הניף את נס המרד. המרד החל במקומות רבים, כולל פלופונסוס, מקדוניה, כרתים וקפריסין.

העות'מאנים התאוששו וענו באלימות, כולל טבח בכיוס. הענישה עוררה אחווה ואמפתיה ברחבי מערב אירופה, אף על פי שממשלות מסוימות חשדו ברוסיה ברצון לנצל את המצב. בתוך השורות היווניות התפתחו מחלוקות וקונפליקטים פנימיים, וההילחם נמשך עד 1825.

במועד זה פנה הסולטאן למצרים, וביקש סיוע ממוחמד עלי. בנו של מוחמד עלי, אבראהים פאשא, הוביל כוחות מצריים לכיבוש חלקים מהמרד, כולל איים באגאיים.

השראה תרבותית ורומנטיקה האירופית הובילו לתמיכה נרחבת ביוון. אישים כמו המשורר לורד ביירון הגיעו לתמוך, תרמו משאבים ונלחמו לצד היוונים. מותו של ביירון במיסולונגי ב־1824 הגביר את הסולידריות האירופית ותרם להחלטת המעצמות להתערב.

באוקטובר 1827 ציי בריטניה, צרפת ורוסיה השמידו את הצי העות'מאני בקרב נאווארינו. ניצחון זה היה נקודת מפנה. באוקטובר 1828 נחתו הצרפתים בפלופונסוס בפקודו של הגנרל מייסון, והגנו על האוכלוסייה המקומית. תחת ההגנה הזו יכלו היוונים לארגן מחדש את שלטונם ולכבוש ערים כמו אתונה.

בוועידת לונדון ב־11 במאי 1832 הוכרה יוון כמדינה ריבונית. אמנת קונסטנטינופול ביולי 1832 הביאה להכרה רשמית של העצמאות גם מצד הטורקים והמעצמות. הממשל נקבע כמונרכיה, שלטון בידי מלך, ובסופו של דבר נבחר לנסיך אויטו מבוואריה, שנעשה למלך אותון. בפוליטיקה המקומית צמחו שלוש מפלגות מרכזיות שנקשרו בהשפעות זרות: המפלגה האנגלית, הצרפתית והרוסית.

מלחמת העצמאות היוונית התחילה ב־1821 והסתיימה ב־1832. יוון רצתה להיות מדינה עצמאית.

לפני המלחמה שלטו בטורקיה בארץ יוון. אימפריה היא מדינה גדולה ששולטת באדמות רבות. בהדרגה פיתחו היוונים רצון לעצמאות.

בשנת 1814 הקימו חברים סודיים בשם "אחוות הידידים" קבוצת מרד. יש כמה תאריכים של תחילת המרד. אחד מהם הוא 25 במרץ 1821. ביום הזה נישא הדגל במקומות בפלופונסוס.

הטורקים הגיבו בחומרה. הדבר גרם לאנשים במערב לאהוד את היוונים.

אנשים במערב אהבו את רעיון יוון. המשורר לורד ביירון הגיע לעזור. כשהוא מת ב־1824, זה ריגש רבים ועזר לגייס תומכים.

בשנת 1827 ספינות של בריטניה, צרפת ורוסיה הביסו את הצי הטורקי בקרב נאווארינו. זה עזר מאוד ליוון.

בשנת 1832 הכירו המדינות ביוון כמדינה חופשית. המעצמות בחרו שהמדינה תהיה מונרכיה. מונרכיה היא מדינה עם מלך. המלך הראשון היה אויטו מבוואריה.