אנגקור

אנגקור (בקמרית: ក្រុងអង្គរ) הוא אזור בקמבודיה שבו שכנו ערי הבירה של האימפריה הקמרית. האזור נמצא מצפון לאגם טונלה סאפ, ליד העיר סיאם ריפ של היום. בתקופתו המפוארת כיסה אנגקור כ-1,000 קמ"ר ואוכלוסייתו הגיעה לעשרות ומאות אלפים. במקום שרידי אלפי מקדשים, וגם מערכות מים ענקיות שתמכו בחקלאות ובאוכלוסייה הגדולה.

בסביבות שנת 820 קם ג'איאווארמן השני ואיחד מדינות קטנות לכדי ממלכה אחת. הוא בנה את הבירה הראשונה באזור, האריהארליה (היום רולואוס). האריהארה היא דמות שמאחדת את וישנו ושיווה, שני אלים חשובים בהינדואיזם.

בסוף המאה ה-9 המלך יאסווארמאן הראשון בנה את העיר יאשודהארפורה ואת מקדשי-פירמידה הראשונים. הוא יזם גם טכנולוגיות מים גדולות, כמו באראים (מאגרי מים) שאורם כמה קילומטרים. מאגרי המים האלו סייעו להשקיית שדות האורז ולשמירה על העיר.

במאה ה-12 בנה סוריאווארמאן השני את אנגקור ואט, המקדש המפורסם ביותר. ואט בקמרית פירושו מקדש. המבנה מתוכנן כסמל קוסמולוגי: המגדלים מסמלים את הר מֵרו (הר מיתי של האלים), החפיר מסמל את הים המקיף.

ג'איאוָארמאן השביעי קידם בנה המוני במאה ה-12, 13. הוא הקים את אנגקור ת'ום ובנה את באיון, מקדש בודהיסטי עם כ-200 דמויות פני-אבן ענקיות. הוא הפך את בודהיזם מהאיאנה (Mahayana, זרם בודהיסטי) לדומיננטי בתקופת שלטונו.

באמצע המאה ה-15 רוב אנגקור ננטשה. ב-1431 פלשו מתאילנד ובזזו את העיר. חוקרים מזכירים כמה סיבות לירידה: מלחמות ממושכות, החלשות הדת הממלכתית, הזנחת תשתיות המים שאחראיות להשקיה, ואולי שינויים סביבתיים כמו הצפות ושינויי אקלים.

השרידים שנשארו באניגור הם בעיקר מבני אבן דתיים. בתקופות שונות שלטה כאן פולחן שיווה (Shaivism, סגידה לשיווה), פולחן וישנו, ואף בודהיזם מהאיאנה ואחריו טהרוואדה (Theravada, זרם בודהיסטי שפשט מאוחר יותר לאזור). המונח לינגאם הוא סמל דתי של שיווה; הוא מופיע במקדשים כמרכז פולחן.

מאה ה-19 וה-20 הביאו משלחות מחקר ושימור, בעיקר צרפתיות. אחרי מלחמות ומגמות פוליטיות האלמנטריות באזור, פעולות שימור התחדשו. אנגקור הוכרז אתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו ב-1992. כיום פועלות ועדות בינלאומיות יחד עם רשות מקומית לשימור ושחזור, אך התיירות ההמונית יוצרת גם אתגרים חדשים.

באתר מרכזים רבים, בינהם:
- אנגקור ואט: המקדש הגדול והמפורסם ביותר, מוקד פולחן וישנו ובסופו של דבר גם אתר בודהיסטי.
- באיון: מקדש מרכזי של ג'איאווארמן השביעי, עם דיוקנאות פנים גדולים.
- טא פרום: מנזר ומקדש שבו עצים שורשים צמחו בתוך האבנים, ומעניקים לו מראה ייחודי.
- פריאה חאן, פרה רופ ופימאנאקס: מקדשים ובניינים מלכותיים חשובים.
- באנטאי סרי: מקדש ידידותי בזכות התבליטים העדינים שלו.

מקדשים אלה מייצגים שינויים דתיים ואדריכליים במאות, וממחישים את יכולתם של הקמר לבנות ולתכנן מערכות מורכבות. כיום האתר מושך מיליוני מבקרים בשנה, והוא מרכז לשימור, מחקר ותיירות.

אנגקור היא קבוצת מקדשים גדולה בקמבודיה. היא נמצאת ליד האגם טונלה סאפ וקרובה לעיר סיאם ריפ.

אנגקור הייתה פעם עיר בירה ענקית של הקמֵרים. היא הייתה מלאה במקדשים ועמדה על שטח גדול מאוד. היום רואים שם שרידים של יותר מ־1,000 מקדשים.

אנשים בנו שם מקדשים מפוארים. אנגקור ואט הוא המקדש המפורסם ביותר. הוא גדול ומוקף חומה וחריץ מים. מבנים אחרים ידועים ב"פנים האבן" שלהם ובעצים הצומחים עליהם.

המקדשים בנו סביב אמונות שונות. פעם רבים סגדו לשיווה, אלה הינדואיסטי. שיווה מסמל פוריות והגנה, ולינגאם הוא סמל פשוט שלו (לינגאם הוא אבן פולחנית).

מאוחר יותר היו גם מקדשים שבהם סגדו לווישנו ולבודהה. בודהיזם הוא דת שמלמדת חמלה ושקט.

בסוף המאה ה־15 רוב העיר ננטשה אחרי פלישות ומבעיות אחרות. חלק מהמקדשים נשארו, וחלקם נעלמו בין העצים.

מאז המאה ה־19 חוקרים ועובדי שימור עבדו לשמור על המקדשים. ב־1992 הכריזו על אנגקור אתר מורשת עולמית. היום מבקרים שם תיירים רבים, והמדינה שומרת על המקום.

מקומות מיוחדים לראות:
- אנגקור ואט, המקדש הגדול והמפורסם.
- באיון, מקדש עם פרצופים אבניים גדולים.
- טא פרום, מקדש עם שורשי עצים גדולים על האבנים.
- באנטאי סרי, מקדש קטן עם תבליטים יפים.

אנגקור מרתקת כי היא מראה איך בני אדם בנו עיר גדולה מאוד מזמן רב, וכיצד טבע ועצים יכולים לגדול בתוך האבנים ולהראות יפה ומיוחד.