אנה פאוקר

אנה פאוקר נולדה ב-13 בדצמבר 1893 בבוקרשט בשם חנה רבינזון. גדלה במשפחה יהודית ענייה ולמדה עברית. עבדה כמורה, כתבת ומתרגמת לפני שנכנסה לפעילות פוליטית.

השתייכה לתנועות סוציאליסטיות והכירה בפאריז את מרצ'ל פאוקר, שבזכותו הצטרפה לקומוניזם. השניים היו בין מייסדי המפלגה הקומוניסטית הרומנית.

בגלל פעילותה נעצרה כמה פעמים ברומניה. ב-1925 נידונה לעשר שנות מאסר, וב-1926 הצליחה לברוח לברית המועצות. בלהט המאבק עבדה עבור הקומינטרן (ארגון שמקשר מפלגות קומוניסטיות במדינות שונות) והייתה דמות מובילה בתוך מה שכונה "קבוצת מוסקבה" - קבוצה של קומוניסטים רומנים שהשתמשה בקשרים עם מוסקבה.

ב-1935 נעצרה שוב ונהרג בעלה בהטיהורים הסטליניסטיים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סייעה לגייס שבויים רומנים בברית המועצות להתנדב לדיוויזיות שלקחו חלק בלחימה נגד גרמניה הנאצית.

בשמה נקראו יחידות לחימה גם מחוץ לרומניה. בתקופת המלחמה עמדו אנשי קבוצת מוסקבה מאחורי הקמת דיוויזיית המתנדבים "טודור ולדימירסקו".

לאחר כניסת הצבא האדום לרומניה ב-1944 חזרה לפוליטיקה הרומנית. בנובמבר 1947 מונתה לשרת החוץ של רומניה. בתפקיד זה שלחה ב-11 ביוני 1948 מברק שהכיר רשמית במדינת ישראל. ב-15 באפריל 1949 מונתה גם לסגנית ראש הממשלה. היא נחשבה לאחת הנשים החזקות בפוליטיקה הרומנית, ותוארה כ"סטלין בחצאית" על רקע קשיחותה.

כשרה הייתה חלק מרכזי בפיכת רומניה לגרורה סובייטית. היא חתמה על הסכמים שטיפלו בריבונות ובהגבלות על קשרים עם המערב. יחד עם זאת, התנגדה להלאמות חקלאיות מסוימות ועמדה נגד מעצרים והוצאות להורג של חלק מהאיכרים ומתנגדי המשטר.

ב-1945 יזמה ביחד עם אחרים הסכמות שנטו להסיר רדיפה מסוימת כלפי הלגיונרים (תנועה ימנית קיצונית), תמורת הסגרות ונשירת כלי נשק. מאוחר יותר הטיעונים הללו שימשו נגדיה כהאזה של סטייה ימינה.

בשנות ה-50 נפלה בפוליטיקה. היא הועמדה לביקורת, הודחה מתפקידיה ונעצרה בפברואר 1953. לאחר מות סטלין שוחררה באפריל 1953 והושמה במעצר בית. ב-1954 בוטלה חברותה במפלגה. לאחר מכן עבדה כמתרגמת ללא זכות להיחשף כשמה.

הוחלו עליה חקירות וטיהורים כחלק מהמאבקים בתוך המפלגה. חלתה בסרטן השד ועברה ניתוח ב-1950. נפטרה ב-3 ביוני 1960 בבוקרשט. גופתה נשרפה.

כיהודייה ואנטי-ציונית פעלה לצד מדיניות המפלגה. בתקופת הנהגתה אפשרה, בשיתוף עם גורמי עליון, עלייה של כ-100,000 יהודים לישראל.

ב-1951 אימצה ילד בן חמש בשם אלכסנדרו (סנדו) פאוקר. כשהיא נעצרה, דאגו לו בני משפחה וחברים. אחרי שחרורה המשיך לגדול וללמוד, ושמו נשאר במשפחה.

בשנות ה-60, תחת שלטון ניקולאה צ'אושסקו, טוהרה מדעית ופוליטית ב-1968. אפרה הוצב במאוזולאום הלאומי. ב-1991 פורק המאוזולאום והאפר הועבר לישראל.

במהלך חייה והחזקתה במשרות גבוהות קיבלה כינויים שמבטאים גם הערצה וגם שנאה ציבורית.

אנה פאוקר נולדה ב-1893 בבוקרשט. היא הייתה יהודייה. היא למדה ועבדה כמורה ועורכת.

הצטרפה לתנועה קומוניסטית. קומוניסטית (מישהו שמאמין בשוויון ושיטה כלכלית אחרת). היא התחתנה ועבדה בפוליטיקה.

היא נאסרה כמה פעמים. ב-1926 ברחה לברית המועצות. במהלך המלחמה סייעה לגייס חיילים רומנים שנשבו בידי הסובייטים.

בזכות שמה נקראו יחידות קרב. היא תמכה ביצירת דיוויזיה רומנית שנלחמה לצד ברית המועצות.

ב-1947 מונתה לשרת החוץ. שרת החוץ (מי שמייצג את המדינה כלפי מדינות אחרות). היא הייתה האישה הראשונה בעולם שכיהנה בתפקיד דומה.

ב-1948 שלחה מברק שהכיר ברומניה את מדינת ישראל.

ניסתה להפסיק מריבות בין הקומוניסטים לבין קבוצת לגיונרים (תנועה ימנית קיצונית).

בשנות ה-50 הודחה מתפקידיה ונעצרה. שוחררה אחרי מותו של סטלין. ב-1960 היא נפטרה מסרטן.

ב-1951 אימצה ילד קטן שנקרא אלכסנדרו. הוא נשא את שמה.

בשנת 1968 טוהר שמה אחרי מותה. אפרה הוצב במאוזולאום. ב-1991 האפר הועבר לישראל.