אנופלס

אנופלס (שם מדעי: Anopheles) הוא סוג של יתוש במשפחת הכולכיתיים. המין המפורסם בווקטור הוא זה שמעביר טפילי מלריה (מחלה שגורמת חום וכאבים). מתוך כ-430 מינים בעולם, רק כ-30, 40 מעבירים מלריה בטבע.

יתושי אנופלס עוברים גלגול מלא, כלומר ארבע דרגות: ביצה, זחל, גולם ובוגר. שלושת השלבים הראשונים הם מימיים. משך ההתפתחות משתנה לפי המין והטמפרטורה, ונע בדרך כלל בין 5 ל־14 ימים. נקבות בוגרות יושבות בחיים בדרך כלל שבוע עד שבועיים בטבע, ולעתים עד חודש בשבי.

נקבה מטילה 50, 200 ביצים בכל הטלה. הביצים מוטלות פרודוקטיבית ונפרדות זו מזו ישר על פני המים. מרבית המינים מצוידים ב"מצופי אוויר" (מבנים קטנים שעוזרים לביצה לצוף). הביצים אינן עמידות להתייבשות; הבקיעה בדרך כלל לאחר 2, 3 ימים, אך בקיעים יכולים להתארך לשבועות במזג קר.

הזחל (השלב שאחרי הבקיעה) דק ומקלוני, עם מברשות פה לאיסוף מזון. הגוף כולל בית חזה גדול ובטן מקוטעת, ואין לו רגליים. בניגוד ליתושים אחרים, לזחלי אנופלס אין סיפון נשימה, ולכן הם שוכבים במקביל לפני המים ולא בזווית. הם נושמים דרך פתח נשימה (ספירקל) במקטע השמיני של הבטן, ולכן נדרשים לעלות לפני השטח תכופות.

הזחלים ניזונים מאצות, בקטריות ומיקרואורגניזמים. הם עוברים ארבע דרגות נשל (תחנות גדילה), ובכל בגרות משילים את עורם. בתי הגידול מגוונים: ביצות מתוקות או מלוחות, מנגרובה, שדות אורז, תעלות מכוסות עשב, ואף חורים בעצים אצל מינים מסוימים. רוב המינים מעדיפים מים נקיים.

הגולם בצורת פסיק. הראש ובית החזה מאוחים בחלק שנקרא ראש־חזה. אחרי כמה ימים הגולם נשבר ויתוש בוגר יוצא.

משך הזמן מביצה לבוגר תלוי במין ובטמפרטורה. בסביבה טרופית זה לוקח בדרך כלל 10, 14 ימים, ובמקרים מהירים עד 5 ימים. יתושי אנופלס הבוגרים נראים מונחים בזווית חדה יחסית לפני המצע.

ראש היתוש כולל עיניים, חדק לאכילה ומחושים לזיהוי ריחות. בית החזה נושא שלושה זוגות רגליים וזוג כנפיים. הבטן מתארכת אחרי ארוחת דם; הדם מספק חלבון לבניית ביצים.

זכרים בדרך כלל מזדווגים כמה ימים אחרי הבקיעה. הם יוצרים נחילים בערב, ונקבות נוטות לעוף לנחילים להזדווג. זכרים חיים כחודש קצר (בערך שבוע), וניזונים מצוף. נקבות גם ניזונות מצוף, אך זקוקות לארוחת דם לביצים. עיכול הדם ופיתוח הביצים לוקחים 2, 3 ימים בתנאים טרופיים. אחרי הטלה הנקבה מחפשת מארח שוב, והמעגל חוזר עד מותה.

בישראל נמצאו בעבר 16 מיני אנופלס. שישה מינים נחשבו כמעבירים פוטנציאליים של מלריה. המין sacharovi היה המעביר העיקרי עד אמצע המאה ה־20.

עד אמצע המאה ה־20 היו יתושי אנופלס נפוצים בכל הארץ. פעולות כמו זיהום מים, שימוש באמצעי הדברה, הכנסת דגים טורפים, ניקוז מי־עומק וייבוש ביצות הפחיתו את בתי הגידול. ב־1956 ארגון הבריאות העולמי הכיר בישראל כהישג הכחדת המלריה.

היום המשרד להגנת הסביבה והמשרדים הרלוונטיים מנטרים אתרי גידול. כשמגלים זחלים נשלחות דגימות למעבדה האנטומולוגית של משרד הבריאות לזיהוי. אם מזוהה מין וקטור או שיש אוכלוסיות מטרידות, הרשות המקומית אחראית על הדיגום והדברה.

כדי להקטין שימוש בכימיקלים, מנסים להפחית את מקומות הדגירה: ניקוז, הסדרת זרימה והכנסת דגים טורפי־יתושים. כשאין ברירה, מבצעים הדברה ביולוגית באמצעות חיידק ידידותי לסביבה שמייצר רעלן הפוגע בזחלים.

כרגע קיימות אוכלוסיות קטנות של מיני אנופלס מעבירים בארץ, אך מחסור בנשאי הטפילים ובמספרים המצומצם מפחית את הסיכון להתפרצויות גדולות.

יתוש חום שהיה נפוץ בעמק בית שאן ובעמק הירדן. ביציו מוטלות במים זורמים לאט וכיסויי צמחייה. יובש מקורות מים על ידי התיישבות חקלאית הביא להכחדתו בשנות החמישים. בתחילת שנות ה־70 נמצאה דגירה באזור הכנרת. בניגוד למרבית המינים, לביצי sacharovi אין בדרך כלל מצופי אוויר; פרופסור גדעון מר חקר והתייחס לשינויים בהתנהגות ההטלה בתנאי קור.

מוכר גם בשמו Anopheles bifurcatus. מזוהה על ידי פס בהיר על הגב. דוגר בבארות מים והיה המעביר העיקרי של מלריה באזור ירושלים. הזחל שרד בבורות בחורף ובקע בקיץ. המין הוכחד מירושלים בתקופת המנדט.

יתוש עם כתמים שחורים ובהירים על הכנפיים. דוגר במים זורמים לאט ונפוץ בבית שאן, עמק החולה ועמק הירדן. הוא העביר מלריה בעיקר בספטמבר־נובמבר. רוב העקיצות מתרחשות בחוץ, ולכן הוא פגע בעיקר בעובדי לילה ושומרים.

מאופיין בכתמים שחורים ולבנים על הכנפיים וקשקשים רחבים על הגב. דוגר במקווי מים צלולים באזורי הר. היה מעביר מלריה בחודשים יולי־אוקטובר. המין נכחד במהירות עם תחילת השימוש בחומרי הדברה ביתיים.

נזכר על שם הגילוי על ידי מינקה לוז בקיבוץ תל־עמל בשלהי שנות ה־30. נמצא גם בעיראק ובצפון איראן, אך לא זוהה בירדן.

אנופלס הוא סוג של יתוש. חלק ממיני האנופלס יכולים להעביר מלריה. מלריה היא מחלה שגורמת חום וכאבים.

יתוש אנופלס עובר ארבעה שלבים: ביצה, זחל, גולם ובוגר. שלוש הדרגות הראשונות הן במים.

נקבה מטילה 50, 200 ביצים בכל הטלה. הביצים מונחות אחת־אחת על המים. רבות מהביצים צפות בעזרת מצופי אוויר קטנים. הבקיעה קורה בימים ספורים, אך בקור זה עלול לקחת זמן רב.

הזחל דק ומקלוני. יש לו מברשות פה לאוכל. הזחל אין לו צינור נשימה, לכן הוא שוכב מקביל לפני המים. הוא נושם דרך פתח בצד הבטן. הזחלים אוכלים אצות וחיידקים.

הזחל משנה את עורו ארבע פעמים ואז הופך לגולם.

הגולם בצורת פסיק. אחרי כמה ימים הופך לבוגר, ויתוש יוצא מהגולם.

היתושים הבוגרים נחים בזווית חדה על משטחים. הזכר שותה צוף מהצמחים. הנקבה זקוקה לעתים לארוחת דם כדי לפתח ביצים. אחרי ארוחת דם הנקבה מפתחת ביצים ומטילה אותן במים.

בישראל נמצאו בעבר 16 מינים של אנופלס. שישה מינים היו בעלי יכולת להעביר מלריה. המין sacharovi היה המוכר ביותר והעיקרי עד אמצע המאה ה־20.

פעולות כמו ניקוז ביצות, הכנסת דגים טורפים ושימוש באמצעים להדברה הקטינו מאוד את יתושי האנופלס. ב־1956 הוכר שהמלריה הוכחדה בישראל. היום יש מעט מינים שנותרו, ולא מתקיימים התפרצויות גדולות.

יתוש חום שהיה נפוץ בעמק הירדן. ביציו הוטלו במים זורמים עם צמחייה. ייבוש מקורות המים גרם לתדלדולו בשנות החמישים. בשנות ה־70 נמצא שוב דגירה ליד הכנרת.

דוגר בבארות מים. היה המעביר העיקרי של המלריה בירושלים בעבר.

יש לו כתמים על הכנפיים. דוגר במים זורמים לאט. הרבה עקיצות שלו קרו בחוץ, ולכן הוא פגע בעובדי לילה.

אופיין בכתמים שחורים ולבנים על הכנפיים. הוא נכנס לבתים וגרם ליותר סכנה לפני שנעשה שימוש בחומרי הדברה.

נמצא לראשונה בקיבוץ תל־עמל. מזהים אותו גם בעיראק ובצפון איראן.