אנטבלטורה

בפרתנון, מעל כותרת העמוד.

אנטבלטורה (באנגלית: entablature) היא החלק העליון הנראה בחזית מבנה קלאסי. זה נמצא מעל כותרות העמודים, ומורכב ממספר שכבות אופקיות עיקריות.

בחלקים מסוימים של אנטבלטורה מופיע גמלון (המשולש העליון של גג) שבו יש תבליטים שנקראים טימפנון, ולעיתים מונח בקצה פסלון קטן שנקרא אקרוטריון.

האדריכלים ביוון הקלאסית קישטו את האנטבלטורה בדרכים מגוונות. בשיא המורכבות במאה ה-5 לפנה"ס הגיעו הקישוטים לרמת גימור גבוהה. חוקרים סבורים שלפעמים השתמשו בפרופורציות מיוחדות בתכנון, אך זה לא הוכח חד־משמעית.

לכל סדר קלאסי יש גרסה משלו של אנטבלטורה. בסדר הדורי האפריז מחולק למטופות וטריגליפים; מטובות (מטופות) הן משבצות שטוחות, וטריגליפים הם אלמנטים עם שלוש רצועות. בארכיטקטורה האיונית יש פחות קישוטים באפריז, אך נוסף דנטיל, קישוט דמוי שיניים, בקרניז, והארכיטרב (הרצועה שמתחת) מחולק לשכבות. בסדר הקורינתי האנטבלטורה קרובה לזו האיונית, אך עשירה יותר בקישוטים ובצורות פחות גאומטריות.

בפרתנון, מעל כותרת העמוד.

אנטבלטורה היא החלק העליון של מבנה עתיק. זה יושב מעל ראשי העמודים. (ראשי עמודים = החלק העליון של העמוד.)

לפעמים מעליה יש גמלון. גמלון הוא המשולש הגדול של גג. בתוך המשולש יש טימפנון. טימפנון הם תבליטים, that means צורות חקוקות.

בפינות הגמלון לעתים עומד אקרוטריון. אקרוטריון הוא פסלון קטן.

יש שלושה סגנונות חשובים: דורי, איוני וקורינתי. בדורי האפריז מחולק למטופות וטריגליפים. מטופות הן משבצות, וטריגליפים הם אלמנטים עם שלוש פסים. באיוני יש בקצה דנטילים, קישוטים דמויי שיניים. בקורינתי יש יותר קישוטים וצורות מעוגלות.