ארכיטרב

ארכיטרב היא הקורה הראשית באדריכלות הקלאסית. השם מגיע מיוונית ולועזית ומציין 'קורה ראשית'. לעתים קוראים לה גם אפיסטיל.

הארכיטרב מונח תמיד מעל כותרות העמודים (החלק העליון של העמוד). הוא מהווה את הבסיס התחתון של האנטבלטורה (המבנה האופקי שמעל העמודים). מעל הארכיטרב נמצאות שכבות נוספות: אפריז (רצועה מעוטרת), קרניז (חלק בולט קדימה) וגמלון (משולש עליון שסוגר את החזית).

במערכות הקלאסיות יש יחס בין גובה העמודים לעובי הקורה. יחס זה נובע בעיקר משיקולי פרופורציה ואסתטיקה, ולא רק מסיבות טכניות. למרות שנראה כי הארכיטרב הוא קורה אחת רציפה, למעשה הוא מורכב מרצף קורות אבן קצרות. אורך כל קורה מתאים למרחק בין מרכזי העמודים.

מושג הארכיטרב מופיע גם לתיאור קורות ראשיות שמונחות מעל חלונות ודלתות.


כאשר מעל פתחים יש קשת במקום קורה, קוראים לה ארכיוולט. הארכיוולט, שהופיע לראשונה באדריכלות הרומית, הוא מעין עיגול של הארכיטרב הקלאסי. השימוש בארכיוולטים היה נפוץ במיוחד באדריכלות הגותית של ימי הביניים.


ארכיטרב שנותר עומד מעל שישה עמודים במקדש סלינונטה בסיציליה.

דוגמה לארכיוולט בקתדרלת שפייר הגותית.

ארכיטרב היא הקורה המרכזית בבניין עתיק. המילה אומרת 'קורה ראשית'.

הארכיטרב יושבת מעל כותרות העמודים (החלק העליון של העמוד). זהו החלק התחתון של האנטבלטורה (הרצועה האופקית מעל העמודים). מעל הארכיטרב יש אפריז (רצועה עם עיטור), קרניז (חלק בולט החוצה) וגמלון (משולש על גג המבנה).

נראה כאילו זו קורה אחת ארוכה, אבל זו סדרה של קורות אבן קצרות. כל קורה מותאמת למרחק בין העמודים.

גם מעל חלונות ודלתות משתמשים בקורות דומות.


אם מעל הפתח יש קשת במקום קורה, זו נקראת ארכיוולט. הארכיוולט התחיל בבניינים רומיים. אחר כך השתמשו בו בבנייני כנסיות גותיות.


ארכיטרב שנותר עומד במקדש סלינונטה בסיציליה.

דוגמה לארכיוולט בקתדרלת שפייר.