אנטומיה, מונחים

מונחים באנטומיה מגיעים בדרך כלל מהלטינית ומהיוונית העתיקה.

התנוחה האנטומית היא המנח הסטנדרטי שבו מתארים מיקום של איברי הגוף. הגוף בעמידה זקופה, רגליים צמודות, בהונות פונות קדימה. הידיים לצידי הגוף וכפות הידיים פונות קדימה (האגודלים החוצה). ללא מנח כזה, קשה להשוות מיקומים; למשל החזה יכול להראות עליון לגב תלוי במנח.

החלטה מדעית על מיקום תקני של הגולגולת התקבלה בקונגרס לפר'ה-אנתרופולוגיה בפרנקפורט ב־1884.


כאשר מדברים על חלקי המוח, הצד הגבי הוא הצד העליון. הצד הגחוני הוא הצד התחתון. מונחים כאלו תקפים גם במנחים אחרים, כמו שכיבה או אצל בעלי ארבע רגליים.

תנועת הגוף נוצרה על ידי שילוב של עצמות, מפרקים, שרירים וגידים. מערכת זו פועלת כמו מנופים ביומכניים כדי ליצור תנועה.

קיימים מונחים שונים לתיאור צורות ותבליטים בעצמות. יש גם מונחים אופייניים לעצמות ארוכות.

חיבורי השרירים לגוף מתוארים לפי התנועה שהם עושים. חלק מהשרירים יכולים לפעול בכיוונים שונים בתנאים שונים. לדוגמה, שריר הבטן הישר מכופף את הגו בתרגילי כפיפות בטן. כאשר האדם נתלה ומרים את הרגליים, אותו שריר מושך את האגן לכיוון הגו.

מונחים באנטומיה באים לרוב מהלטינית ומהיוונית.

תנוחה אנטומית היא מיקום קבוע של הגוף. הגוף עומד, רגליים צמודות, בהונות קדימה. הידיים לצידי הגוף וכפות הידיים פונות קדימה. אגודל (האצבע הגדולה של היד) פונה החוצה.

בשנת 1884 קבעו חוקרים בפרנקפורט איך למקם את הגולגולת.


בחלקי המוח, "גבי" פירושו מעלה. "גחוני" פירושו מטה.

עצמות, מפרקים, שרירים וגידים (רצועות שמחברות שרירים לעצמות) עובדים יחד. הם יוצרים תנועה כמו מנוף.

יש מילים לתאר צורות שונות בעצמות, וגם מילים לעצמות ארוכות.

מקום חיבור השריר לגוף קשור לתנועה שהוא עושה. לדוגמה, שריר הבטן הישר מקפל את הגוף ומושך את האגן.