אנטוניה שלי

"אנטוניה שלי" הוא רומן של וילה קאתר מ-1918. הסיפור מסופר בזכרונותיו של ג'ים ברדן, נער שבא מווירג'יניה לגור אצל סבו וסבתו בחוות נברסקה לאחר שמת הוריו.

ברכבת לשדה התפשטו חייו החדשים. שם פוגש ג'ים את משפחת שימרדה, מהגרים בוהמים (אנשים מצ'כיה שהיגרו לאמריקה). הפגישה הראשונה מתרחשת בתחנת בלק הוק, ומשם הם נוסעים לעגלות לעבר החוות המרוחקות. ג'ים מכיר את סבו וסבתו העובדים והישרים, את אוטו פוקס, פועל אוסטרי שמספר סיפורים, ואת אנטוניה שימרדה, הילדה של המשפחה.

ג'ים, הצעיר מאנטוניה בכמה שנים, מתחיל ללמד אותה אנגלית. הם נעשים חברים קרובים. סביבם משתרעות ערבות נברסקה בעלות עונות בולטות: קיץ חם שמניב תירס טוב, חורפים קפואים עם סופות שלשלת, אביב פורח וסתיו צבעוני. הנוף וחיי הטבע משפיעים על חיי האנשים והעבודה בחווה.

המשפחה שומרת על תרבותה, אך החיים קשים. מר שימרדה, האיש הזקן, מתאבל על ארצו ונחלש; לבסוף הוא מת ומותיר את המשפחה במצב קשה. בנו אמברוש מתנהג אכזרית וגורם לכך שאחיותו הצעירות עובדות קשה בשדות. בעקבות זאת אנטוניה נאלצת לוותר על שיעורים ועל משחקים.

כאשר סביו של ג'ים מעביר את ביתם לעיירה בלק הוק, סבתו מסדרת לאנטוניה עבודה בבית משפחה נורווגית, כדי שתחיה חיים פחות מפרכים. שם אנטוניה מתקרבת לנשים מהגירות נוספות, נערות חזקות ובעלות שמחת חיים. ג'ים מתרגש מכוחן ולביטחונן. בהמשך נראית התפתחות דרכן של הבנות לחיים של הצלחה ושקט יחסי.

בשנים אחרי הם נפרדים. כשג'ים ואנטוניה נפגשים שוב למעלה מעשרים שנה אחרי, אנטוניה מנהלת חווה משגשגת, נשואה ואמא לכמה ילדים. היא מצאה את מקומה בחיים והפכה לאישה חזקה ואהובה.

הספר נפתח בפרק שבו ידידה אלמונית של ג'ים מציינת שהיא מבקשת את זכרונותיו. סוף הספר מתייחס לחיי ג'ים הבוגרים, לקריירה שלו כיועץ משפטי בחברת רכבות ולהתמודדותו עם אהבת הילדות לאנטוניה. למרות שאהבה רומנטית זו אינה מתממשת, הוא מוצא נחמה במפגשים עם משפחתה של אנטוניה ובזכרונות שהחזירו אותו אל ילדותו.

הכתיבה של קאתר מדגישה את נברסקה כגיבורה בפני עצמה. התיאורים של הנוף חזקים וברורים. היא מאזנת בין פירוט קטן, כמו חרק הקופא בעונת הסתיו, לבין מרחבים עצומים של עשב אדום הנושף ברוח. הניגוד בין חום הקיץ וקור החורף, ובין עבודה קשה של מהגרים לענייני הונאה ורווח של אחרים, מודגש בעדינות ובכישרון.

קאתר מצליחה לייצר תמונה רחבה וססגונית בלי להיתפס לתיאורי נוף משמימים או לקשיחות מוסרית. הספר יצא בעברית ב-1952 בתרגום ע. ארבל ובהוצאת עם עובד.

"אנטוניה שלי" הוא סיפור על ילד בשם ג'ים. הוא עובר לגור אצל סבו וסבתו בחווה בנברסקה.

בנסיעה ברכבת ג'ים פוגש משפחה חדשה, משפחת שימרדה. הם מהגרים (אנשים שעוזבים ארץ ועוברים למקום אחר). אנטוניה היא ילדה מהמשפחה. ג'ים מלמד אותה אנגלית, והם נהיים חברים.

החיים בחווה קשים. יש חורפים קרים וסופות. האב במשפחה, מר שימרדה, מצטער על ארצו והדבר גורם לו למצב קשה. המשפחה נאלצת לעבוד קשה בשדות. אנטוניה מתחילה לעבוד בבית של משפחה אחרת כדי לחיות טוב יותר.

אנטוניה גדלה, מתחתנת ומנהלת חווה משגשגת. כעבור שנים ג'ים ואנטוניה נפגשים שוב. היא אמא ויש לה משפחה גדולה. ג'ים מרגיש נחמה בזכרונות הילדות.

הסופרת מתארת את הנוף של הערבות בצורה יפה וחזקה. הנוף חשוב בסיפור. הקטעים על העונות והעבודה עוזרים להבין איך החיים היו באותה תקופה.