אנטונין סקאליה

אנטונין גרגורי סקאליה (11 במרץ 1936, 13 בפברואר 2016) שימש כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בין 1986 ל‑2016. הוא נודע כרעיון מרכזי בעמדות השמרניות, ובמיוחד בטקסטואליזם (היצמדות לטקסט הכתוב של חוק) ובאוריגינליזם (פרשנות לפי הכוונה והמשמעות המקורית בעת החקיקה). סגנון הכתיבה שלו היה חד ובוטה, ולעיתים רבות כתב דעות מיעוט שנמשכו תשומת לב ציבורית.

סקאליה נולד בטרנטון, ניו ג'רזי, למשפחה קתולית. למד בבית הספר התיכון הקתולי של חאוויר ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון. את תואר המשפטים קיבל מהרווארד ב‑1960. בשנות ה‑60 וה‑70 שימש כמרצה למשפטים (כולל באוניברסיטת וירג'יניה ובאוניברסיטת שיקגו) ועבד גם בממשלי ניקסון ופורד בתפקידי ייעוץ משפטי. ב‑1982 מינה אותו הנשיא רונלד רייגן לבית המשפט הפדרלי לערעורים של מחוז קולומביה, וב‑1986 מינהו רייגן לשופט בית המשפט העליון; המינוי אושר בסנאט פה אחד. היה השופט הראשון בבית המשפט העליון ממוצא איטלקי.

היה קתולי אדוק ואב לתשעה ילדים, שאחד מהם הוא כומר. בנו יוג'ין שירת כמזכיר העבודה של ארצות הברית. סקאליה נפטר בשנתו ב‑13 בפברואר 2016 במהלך חופשה בפארק הלאומי ביג בנד שבטקסס. בנובמבר 2018 קיבל ממנו הנשיא דונלד טראמפ לאחר מותו את מדליית החירות הנשיאותית.

סקאליה נחשב לדובר חריף של השמרנות המשפטית. הוא כתב דעות נוקבות, לעיתים בדעת מיעוט, והיה קרוב בהשקפתו לשופט קלרנס תומאס. סקאליה היה זהיר יותר בהפיכת תקדימים ישנים (החלטות קודמות של בית המשפט), ופחות קיצוני בנוגע לזכויות המדינות.

כטקסטואליסט ואוריגינליסט, הוא ביקש לפרש את החוקה והחוקים על פי הטקסט והמשמעות המקורית שלהם. הוא דחה את רעיון ה"חוקה החיה" (הרעיון שהחוקה צריכה להשתנות בהתאם להתפתחות חברתית) ואת ההסתמכות על כוונות לא כתובות של המחוקקים.

בין עמדותיו הבולטות: צמצום כוח הקונגרס והעצמת סמכויות המדינות; התנגדות לפסיקה חוקתית שתגן על הפלות (ראה עמדתו בסוגיית ההפלות); סירוב לקבל הישענות על משפט השוואתי בחקיקה; דחיית מדיניות של העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות; תמיכה בעונש מוות גם למקרים קשים, כולל עבור קטינים ומוגבלים שכלית לפי פסיקתו; ותמיכה בניסוח כללים רחבים וברורים שימחישו דין לבתי המשפט הנמוכים.

סקאליה כתב דעת מיעוט חריפה בפסק הדין לורנס נגד טקסס (2003), שבו הרוב ביטל איסורים על יחסים חד‑מיניים בין מבוגרים בהסכמה. לדעתו, הפסיקה משקפת שינוי חברתי ולא פרשנות חוקתית.

לעיתים יצא נגדו גם ביקורת ציבורית ואף תמיכה בחלק מפסיקות שהוגדרו כליברליות, כמו פסיקה שהגנה על שריפת דגל כנעשה במסגרת חופש הביטוי.

סקאליה הדגיש את הצורך בהיצמדות לטקסט הכתוב. הוא סבר שיש לפרש חוקים וחוקה לפי משמעותם הרגילה בעת חקיקתם. הוא פסל שימוש בכוונות נסתרות של המחוקקים ובגישה של חוקה שמשתנה עם הזמן.

בין הסוגיות שהעסיקו אותו: זכויות פרט (כולל חופש הביטוי), עונש מוות, זכאות בלימודים גבוהים, הפרדת דת ומדינה, וזכויות להט"ב. בעמדותיו בנושא ההפלות והלהט"ב היה ברור ותוקף.

ההשתתפות בקבלת ההחלטה לבלום את ספירת הקולות בפלורידה בבחירות 2000 (פסק דין שהכתיב את ניצחונו של ג'ורג' ו. בוש) עוררה נגדו האשמות על סתירה עקרונית. גם החלטתו שלא לפסול עצמו במשפט שבו היה מעורב סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני, לאחר שנודע על יציאות ציד משותפות, עוררה מחלוקת.

אנטונין גרגורי סקאליה (11/3/1936, 13/2/2016) היה שופט (אדם שמכריע בסכסוכים) בבית המשפט העליון (הבית המשפט הכי גבוה בארצות הברית). הוא כעס לעתים וכתב דעות חזקות.

סקאליה נולד בניו ג'רזי. למד בג'ורג'טאון ובחר להמשיך ללמוד משפטים בהרווארד. עבד גם באוניברסיטאות ובממשל. הנשיא רונלד רייגן מינה אותו לשופט ב‑1986, והמינוי אושר בלי מתנגדים. הוא היה השופט הראשון ממוצא איטלקי.

היה קתולי (דת נוצרית). היה לו תשעה ילדים. בנו יוג'ין עבד בממשל. סקאליה מת בשנתו בזמן חופשה בפארק ביג בנד בטקסס ב‑2016. הנשיא טראמפ נתן לו אחרי מותו מדליה בשנת 2018.

סקאליה האמין שצריך לקרוא חוקים בדיוק כמו שהם כתובים. זה נקרא טקסטואליזם (להיצמד לטקסט הכתוב) ואוריגינליזם (לנסות להבין איך הכותבים קיבלו את המילים אז). הוא לא אהב את הרעיון שהחוקה תשתנה עם הזמן.

הוא רצה שמדינות יהיו חזקות יותר. הוא לא ראה בחוקה זכות מפורשת להפלה, ולכן חשב שיש להשאיר את ההחלטה למדינות. הוא גם תמך בעונש מוות. בדבר זכויות להט"ב כתב דעת שמתנגד להפיכת חוקים ישנים.

סקאליה היה מעורב בהחלטה חשובה בבחירות ב‑2000. זה גרם לו לביקורת קשה. גם העובדה שיצא לציד עם סגן הנשיא צ'ייני עוררה שאלות על הוגנות.

סה"כ, סקאליה היה דמות משפיעה וחזקה במערכת המשפטית בארצות הברית.