אנטונינוס פיוס

טִיטוּס אָוּרֶלְיוּס פוּלְבוּס בּוֹיוֹנְיוּס אַרְיוּס אַנְטוֹנִינוּס, הידוע כאנטונינוס פיוס (19.9.86, 7.3.161), כיהן קיסר רומא מ‑138 עד 161. הוא נחשב לרביעי מבין "חמשת הקיסרים הטובים".

אנטונינוס נולד בלנוביום שבלאטיום. אביו וסבו מצד האב מתו כשאנטונינוס היה צעיר. סבו מצד האם, טיטוס אריוס אנטונינוס, גידל וחנך אותו.

נישא כנראה לאניה גלריה פאוסטינה סביב 114. לזוג נולדו ארבעה ילדים, אך רובם מתו בצעירותם. פאוסטינה נודעה ביופיה ובמעשי החסד שלה. היא נפטרה באביב 141; אנטונינוס הנציח אותה בבניית מבנים ובהטבעת מטבעות.

בשנת 112 מונה אנטונינוס לקוואיסטור (תפקיד כספי/תחילת דרכי פוליטיות), וב־117 לפראיטור (שופט/מפקד משפטי). ב‑120 כיהן כקונסול (אחד התפקידים הגבוהים ברפובליקה/האימפריה). בשנים 130, 134 שימש פרוקונסול (מושל של מחוז רחב) באסיה, שם קנה מוניטין של מושל הוגן ויעיל.

בינואר 138 אימצו אותו הקיסר אדריאנוס ובנו המאומץ לְיורש. תנאי האימוץ דרש שאנטונינוס יאמצו גם הם את מרקוס (מרקוס אורליוס) ואת לוקיוס ורוס. ב־25 בפברואר 138 אימץ אותו אדריאנוס רשמית, וב־10 ביולי 138, לאחר מות אדריאנוס, הפך לאוגוסטוס (תואר הקיסר).

כאשר עלה לשלטון ב‑138, שכנע אנטונינוס את הסנאט להכריז על אדריאנוס כאל. הנטייה הזו לתת כבוד לאדריאנוס הובילה לכינויו "פיוס" (פִּיוּס, משמעות: מסור/נאמן).

אנטונינוס קידם את האמנות והמדע, בנה מקדשים ותיאטראות וסייע למורים ולמתעניינים ברטוריקה ובפילוסופיה. הוא סיים את בניית המאוזוליאום של אדריאנוס והעביר אליו את שרידיו.

בראשית שלטונו העניק תפקידים למרקוס ולקיסרון אחר, והעלה את מרקוס למעמד קיסרי. למרות עימותים צבאיים מקומיים במאוריטניה, יהודה ובריטניה, שלטונו נחשב לשקט יחסית. בתקופתו נבנתה חומת אנטונינוס בבריטניה, סוללה שמטרתה להרחיק את הברברים. אנטונינוס עצמו לא היה מפקד צבאי בטרקלין; הוא ניהל את האימפריה בעיקר מתוך איטליה, דרך נציבים (מושלים) ומכתבים.

באמצע שנות השלטון קיבל מרקוס סמכויות גבוהות, ובתחילת מרץ 161 המליץ אנטונינוס להאריך את יורשו. אנטונינוס נפטר ב‑7 במרץ 161 ואותר בקבורה במאוזוליאום של אדריאנוס. הסנאט כינה אותו "אלוהי" ונקצבו לו פולחנים ותארים זכרון.

בתקציב המדינה השאיר אנטונינוס קופת אוצר מלאה, כ־576 מיליון דרכמות, עדות לניהול כלכלי זהיר.

עלייתו הקלה את היחסים בין הקיסרות ליהודים. הוא בטל חלק מהגזירות של אדריאנוס ואישר ליהודים למול את בניהם. כאן נאמר במפורש שאסור להשתמש במילה "לגיור" בניסיון להסביר את המצב, הכוונה היתה לאפשר מילה למי שהיה יהודי.

המסורת היהודית מספרת כי רבי שמעון בן יוחאי התחבא במערה שנים רבות מפני רדיפה רומאית. כמה חוקרים סוברים שהקץ להסתתרות הגיע עם מות קיסר רומא, ואחד המועמדים לזה הוא אנטונינוס. עם זאת, יש אי־בהירות במקורות, וחלק מהחוקרים מצביעים על תקופת אדריאנוס כתקופת הרדיפות המקורית.

אנטונינוס פיוס (86, 161) היה קיסר רומא מ‑138 עד 161. הוא נחשב לאחד הקיסרים הטובים.

נולד בלנוביום. אביו מת מוקדם. סבו מצד אמו גידל אותו.

נישא לפאוסטינה סביב שנת 114. היו להם ילדים, אבל רובם מתו צעירים. פאוסטינה עזרה לעניים. היא נפטרה ב‑141, והוא כיבד את זכרה.

אנטונינוס החזיק תפקידים חשובים ברומא לפני שהפך לקיסר. הוא היה קונסול, תפקיד מנהלי גבוה ברומא. פעם שימש גם כמושל באסיה והיה ידוע כהוגן.

אדריאנוס אימץ אותו כיורש. אנטונינוס המשיך לנהל את האימפריה בתשומת לב לשלווה. הוא בנה מבנים ותמך באומנות. בתקופתו נבנתה חומה בבריטניה ששמה חומת אנטונינוס.

הוא אימץ שני בנים מאומצים ששמו מרקוס ולוקיוס. מרקוס הפך אחר כך לקיסר חשוב.

אנטונינוס הקל על היהודים אחרי תקופה קשה. הוא אישר להמשיך במילה, חיתוך קטן שמקובל אצל היהודים, כשהם נשארים יהודים.

בספרות היהודית כתוב שרבי שמעון בן יוחאי הסתתר במערה שנים רבות מפני הרומאים. יש שמחשיבים שהסיפור נגמר כשקיסר רומא מת. החוקרים לא מסכימים על מי היה הקיסר המדויק.