אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (215, 164 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית בין 175 ל-164 לפנה"ס. הוא עלה לשלטון אחרי רצח אחיו סלאוקוס הרביעי, תוך עקיפת היורש החוקי דמטריוס. שמו המקורי היה מיתרדטס; הכינוי "אפיפנס" מקוצר מ"תאוס אפיפנס" ויש לו משמעות של "האל המתגלה".
אנטיוכוס בילה חלק מילדותו כבן ערובה ברומא, כדי להבטיח את קיום הסכם אפאמיאה (הסכם שלום עם רומא). באתונה קיבל אזרחות וניסה להציג את עצמו כדמות יוונית. כשהאח נרצח ב-175 לפנה"ס, ניצל אנטיוכוס את העדרו של דמטריוס ברומא ותפס את הכתר בעזרת תמיכה חיצונית, בעיקר מפרגמון.
הוא ניסה לייצב את הממשל והקריב כספים לרומאים כדי לשפר את יחסיהם. למרות זאת הוא לא קיים את כל תנאי ההסכם הצבאי, וגייס שכירי חרב ורכש פילים וספינות. ב-170 לפנה"ס פרצה מלחמה עם מצרים. אנטיוכוס כבש חלקים במצרים, אבל רומא דרשה ממנו לסגת באופן מבזה באלאוסיס. הוא ציית ואז דיכא מרד בירושלים.
הכניעה לרומאים פגעה קשות בתדמיתו. כדי לשקם את ההערכה כלפי המדינה ערך תצוגות רבת־היקף בדרפנה, כולל מצעד צבאי, משתה וחגיגות. הזמנת מלומדים ויוונים לממלכה והופעות אומנותיות היו חלק ממאמציו להראות חוזק.
אנטיוכוס נלחם במרדיות ובאובדן שליטון בשטחים המזרחיים. ב-165 או 166 מינה את ליסיאס לעוצר לשם השגחת בנו הקטן, אנטיוכוס החמישי. הוא יצא למערכה מזרחה, אך מת ב-164 בבבל (גבּע/איספהן).
על פי מסורות שונות מת לאחר מחלת מעיים, או נפל ממרכבה, או התאבד לפי סיפור אחד. מותו הותיר את הממלכה נתונה למרידות ומלחמות פנימיות.
אנטיוכוס השקיע במפעלי בנייה ובתרבות. הוא הרחיב את אנטיוכיה, בנה רובע חדש בשם "אפיפניה", הקים אמות מים ושווקים, ותמך במסגרות דתיות ואמנותיות. באתונה מימן חלק גדול מהמקדש לזאוס (המקודש שנשאר חצי גמור במשך דורות).
העניק מנחות ופסלים לערים יווניות כמו דלוס ואולימפיה. מימן שיפוצים בעירוני הליגה האכאית ובאזורים אחרים כדי לחזק את תמיכתם.
אנטיוכיה התרחבה והופצה כאחד המרכזים החשובים של הממלכה. בבבל קיבל תואר "סוטר" (מושיע) וקיבל מעמד עירוני מיוחד.
הקים עיר בשם אפיפניה בארמניה. נתן לערים סטטוס פוליס (עיר־מדינה יוונית) כדי לקשור אותן לשלטונו.
המשיך בעידוד הגירה יוונית, תמך באמנים וסופרים, והעניק זכויות מיוחדות לאתונאים.
בשנת 167 לפנה"ס הטיל גזרות קשות על יהודים: איסורים על שמירת מצוות, על ברית מילה, על שבת, וקידוש החודש. הונהג פולחן אלילי בבית המקדש. מי שהלך נגד הגזרות נענש בחומרה. גזרות אלה עוררו את מרד החשמונאים.
במסורת היהודית נחשבת תקופת אנטיוכוס לממולאת בנבואות שספר דניאל כיסה. מפרשים כמו רש"י וְרלב"ג ראו בו "מלך הצפון" שמדבר הנבואה מתארת.
הסיפורים היווניים והרומיים על אנטיוכוס כוללים דיווחים על חילול בית המקדש ועובדות קשות. יוספוס מצטט היסטוריונים שראו בו שודד של אוצרות המקדש. דיודורוס מספר על טקסי חילול, ואפיון וטקיטוס הזכירו סיפורים על מעשיו נגד היהודים.
אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (215, 164 לפנה"ס) היה מלך גדול בממלכה הסלאוקית בין 175 ל-164 לפני הספירה. שמו המקורי היה מיתרדטס. "אפיפנס" משמעותו "האל שמתגלה" (תיאור מפליג).
כשהיה צעיר ישב ברומא כבן ערובה. זה היה מפעם כדי לשמור על הסכמים בין מדינות. הוא קיבל אזרחות באתונה. אחרי רצח אחיו תפס את השלטון, כי היורש החוקי היה ברומא.
הוא שילם כסף לרומאים כדי לשמור על יחסים טובים. כינס צבא ופלש למצרים. הרומאים כעסו ועלו נגדו. הם הושיבו אותו במעגל באדמה וביקשו שהוא יסכים לסגת. הוא עשה זאת וסולח על כך.
אנטיוכוס בנה ערים ושיפר ערים קיימות. הוא בנה רובע חדש באנטיוכיה וקידם אמנים וסופרים. הוא קנה פסלים ושלח מתנות לערים יווניות.
בשנת 167 הוא אסר על מנהגים יהודיים חשובים. האסורים כללו ברית מילה ומנוחת שבת. בבית המקדש נראו פולחנים זרים במקום עבודת ה'. אנשים שנלחמו נגד המהלכים נענשו חזק. זה גרם למרד החשמונאים.
אנטיוכוס מת ב-164 בבבל. יש סיפורים שונים על מותו: מחלה, נפילה ממרכבה או התאבדות לפי מקורות מסוימים. אחרי מותו פרצו מרידות ומלחמות בממלכה.
היסטוריונים יוונים ורומיים כתבו עליו דברים קשים. חלקם אמרו שהוא חילל את בית המקדש. יש גם סיפורים על פסל מוזר במקדש.
תגובות גולשים