אנטי-ציונות משמעותה התנגדות לציונות, כלומר לתנועה שעודדה הקמת מדינה יהודית. המונח רחב ומכסה עמדות שונות: התנגדות פוליטית לרעיון, התנגדות לקיומה של מדינת ישראל או התנגדות לכך שהיא תהיה מדינה יהודית. ההשפעה של אנטי-ציונות נראתה כבר עם לידת הציונות בסוף המאה ה-19.
התנגדות לציונות הופיעה בתוך העם היהודי ובקרב קבוצות חיצוניות. זרמים יהודיים כגון הבונד, חלקים ביהדות הרפורמית והאורתודוקסיה הציעו פתרונות אחרים ל"בעיית היהודים" והוצגו לעתים כאנטי-ציוניים. חלק מהמפלגות והקבוצות האלו דעכו לאחר השואה והקמת ישראל, אך חלקים מהאורתודוקסיה המשיכו בהתנגדות.
הסובייטים שלחו פעילים ציונים לכלא או לגלות; פעילי ציונות כונו "אסירי ציון". דוגמאות בולטות לכלואים ושוחררו מאוחר יותר כוללות את אנטולי (נטן) שרנסקי ואידה נודל. ברית המועצות התחילה לתמוך במדינת ישראל ב-1948, אך סימנה וגירשה פעילים ציונים בשנים שלאחר מכן.
גם המשטר הנאצי התנגד לציונות כאחד מהרעיונות שבמסגרת האידאולוגיה האנטישמית שלו.
ההתנגדות הגיעה ממקורות רבים: יהודים דתיים ולא־דתיים, תנועות פוליטיות סוציאליסטיות, ממשלות זרות ותנועות לאומניות ערביות.
בתחילת המאה ה-21 נרשמו גלים של שנאה כלפי יהודים יחד עם קמפיינים נגד ישראל, כולל תנועת ה-BDS שקוראת לחרמות ולדחיית מדיניות ישראל. חלק מהמומחים מגדירים צורות מסוימות של אנטי-ציונות כאנטישמיות, לפי מבחן ה"שלושת ה-D-ים": דה-לגיטימציה (שלילה של הזכות להתקיים), דמוניזציה (הפיכת היריב לשטן) ומוסר כפול (שיפוט בלתי הוגן).
כמה פרלמנטים מערביים דנו בכך. בפריז ופרלמנטים באירופה ובארצות הברית הועלו החלטות שמגדירות חלק מהביטויים של אנטי-ציונות כאנטישמיות, ובמקרים מסוימים קראו להחרים ארגונים כמו ה-BDS.
יש גם קולות שמבקרים את ההשוואה בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. היסטוריונים ועיתונאים כמו דימיטרי שומסקי, גדעון לוי ואילן פפה טוענים שההגדרה יכולה לשמש כדי לטשטש ביקורת על מדיניות ישראל ולפגוע בדיון על זכויות הפלסטינים. הם מצביעים על תהליכים היסטוריים, כמו הנכבה, ועורכים השוואות בין ציונות לקולוניאליזם.
קולות אחרים, כמו בן-דרור ימיני וגרשון הכהן, מזהירים מפני מה שהם רואים כאנטישמיות חדשה, שבה שנאה כלפי ישראל ממלאת תפקיד. אלן דרשוביץ ועמיתים טוענים שהציונות נבעה ממאמצי אנשים שנרדפו ושחיפשו מקלט לאומי.
הדיון על טבעה של אנטי-ציונות מורכב. הצדדים מציגים טיעונים היסטוריים, פוליטיים ואתיים, והויכוח ממשיך לשחק תפקיד בשיח הציבורי בארץ ובעולם.
אנטי-ציונות אומרת שאנשים מתנגדים לרעיון של ציונות. ציונות (התנועה להקמת מדינה יהודית) הופיעה בסוף המאה ה-19.
חלק מהיהודים לא רצו ציונות. גם מדינות וארגונים חיצוניים התנגדו. בברית המועצות עצרו אנשים שתמכו בציונות. אסירים מפורסמים כוללים את נטן (אנטולי) שרנסקי.
גם הנאצים התנגדו לציונות כחלק מהרעיונות השנואים שלהם.
יש קבוצות דתיות, פוליטיות ומדינות שהתנגדו לציונות מכל מיני סיבות.
בימינו יש מי שחושבים שחלק מההתנגדות לישראל היא גם שנאה ליהודים. היו דיונים גדולים על זה בפרלמנטים במדינות שונות. תנועת BDS היא דוגמה למאמצים שמבקרים את מדינת ישראל.
אנטי-ציונות היא נושא גדול ומורכב. יש אנשים שחושבים שהיא מבטאת שנאה, ויש אחרים שחושבים שהיא ביקורת על מדיניות.
תגובות גולשים