אנרי ז'ירו

אנרי אונורה ז'ירו נולד בפריז ב-1879. בשנת 1900 סיים את האקדמיה הצבאית סן-סיר. בתחילת דרכו שירת בצפון אפריקה ובמלחמת העולם הראשונה פיקד על מגדודי "זואב", יחידות מקומיות שמנו מתיישבים אלג'יראים. נפצע קשה בסן-קנטן ב-1914, נפל בשבי, אושפז בבריסל ונמלט להולנד ולבריטניה כדי לחזור להילחם. לאחר המלחמה המשיך בקריירה הצבאית, שירת בקונסטנטינופול ובמרוקו, וזכה בלגיון הכבוד.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה תכננו בעלות הברית את "תוכנית D", הגנה מאחורי קו מאז'ינו (קו ביצורים) וקידום כוחות לבלגיה והולנד. ז'ירו קיבל פיקוד על הארמייה השביעית, כוח מובחר שכלל דיוויזיות עילית.

ב-10 במאי 1940 יצא ז'ירו עם הארמייה לגזרה הצפונית כדי לסייע להולנד. בתוך ימים המצב החמיר: הולנד נכנעה, הארמייה נותרה מנותקת באזור אנטוורפן, וז'ירו הוצב בפיקוד הארמייה התשיעית. זו הייתה ארמייה מותשת ומילואים שנאבקה בכוחות גרמניים חזקים. ניסיונות ההגנה והתקפות נגד, כולל מתקפה בראשות שארל דה גול, לא עצרו את הצליחה הגרמנית.

בין 18 ל-19 במאי 1940 נתפס ז'ירו בידי חיילים גרמנים ונשלח כאסיר לטירת קניגשטיין ליד דרזדן. הוא תכנן את בריחתו במשך שנתיים. ב-17 באפריל 1942 נמלט: גילח את שפמו, התחפש לכפרי טירולי, ירד מצוק הטירה, פגש איש קשר של מנגנון ה-SOE, גוף ביון בריטי שפעל במבצעים חשאיים, וחמק לשווייץ ולאחר מכן לצרפת של וישי.

בצרפת של וישי ז'ירו לא גינה את המשטר בגלוי, אך סירב לשתף פעולה עם הגרמנים. הוא ראה את הבעיה כבעיית צבא ולא פוליטית. ז'ירו שאף לאחד את כוחות הצבא הצרפתי, את לוחמי "צרפת החופשית" מעבר לים, את צבא וישי ואת הכוחות הקולוניאליים, תחת פיקודו, כדי להכין שחרור אירופה.

לקראת הפלישה האנגלו-אמריקאית לצפון אפריקה בנובמבר 1942 (מבצע לפיד), נסע ז'ירו לגיברלטר לתיאום עם בעלות הברית. הנחיתות החלו ב-8 בנובמבר. המפקד המקומי מטעם וישי, דרלאן, הורה על התנגדות, אך לאחר כמה ימים הוסכם על הפסקת אש. דרלאן נרצח ב-24 בדצמבר, וז'ירו הוכרז כממלא מקומו, ניסיון של האמריקנים והבריטים למנותו מנהיג צרפת.

המהלך עורר פילוג חריף בין ז'ירו לשארל דה גול, מנהיג "צרפת החופשית". ז'ירו אסר כמה לוחמי מחתרת שהסייעו לבעלות הברית, בנימוק מניעת פעולות התנקשות. בפגישת קזבלנקה בינואר 1943 לא הושג איחוד בין השניים. ביוני 1943 הוקם ה"ועד הצרפתי לשחרור לאומי" שנתן סמכויות לשני המנהיגים במשותף.

ב-12 בספטמבר 1943 פיקד ז'ירו על הפלישה לקורסיקה, שבה תמך בחשאי בתנועת המרי המקומית. באוקטובר הודיע הוועד כי דה גול הוא הנשיא היחיד, ובנובמבר ז'ירו ויתר על תפקידיו. באפריל 1944 פרש סופית מכל תפקידיו.

ז'ירו ניצל ניסיון התנקשות באוגוסט 1944. ב-2 ביוני 1946 נבחר למועצת המחוקקים וסייע בכינון הרפובליקה הרביעית. פרסם ספרים על חוויותיו במלחמה ונפטר בדיז'ון ב-1949. היה נשוי לסלין והיה אב לשמונה ילדים. כמה מבני משפחתו נהרגו במלחמה; אחת מבנותיו נחטפה והוצאה להורג בזמן הבריחה מהשבי.

אנרי ז'ירו נולד בפריז ב-1879. ב-1900 סיים את האקדמיה הצבאית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נפצע ונשבה. הוא הצליח להימלט וחזר להילחם.

ז'ירו פיקד על כוחות בצפון ב-1940. הוא הוביל את הארמייה לשטחי הולנד ובלגיה. אחרי קרבות רבים הוא נקרא לפקד על הארמייה התשיעית. הצבא היה מותש ונחלש מול מתקפת הגרמנים.

במאי 1940 לקחו הגרמנים את ז'ירו בשבי ושמו אותו בטירה בגermניה. ב-17 באפריל 1942 הוא נמלט. הוא גילח את שפמו, התחזה לכפרי ופצע לצפון שווייץ.

ז'ירו לא רצה לשתף פעולה עם הגרמנים. הוא חשב שהפתרון הוא צבאי. הוא רצה לאחד את כל הצבאות הצרפתיים סביבו.

ב-8 בנובמבר 1942 נחתו כוחות בריטים ואמריקאים בצפון אפריקה. ז'ירו הגיע לגיברלטר כדי לתאם עימם. אחר כך היה משבר עם שארל דה גול. דרלאן, מפקד וישי באזור, נרצח בדצמבר והכריזו על ז'ירו כממלא מקומו. השניים לא הסכימו וזה גרם לריב ותחרות.

ב-12 בספטמבר 1943 הוביל ז'ירו את השחרור של קורסיקה מגרמנים. אחרי זה ויתר על תפקידיו ופרש באפריל 1944.

ב-1946 נבחר ז'ירו לנציג ועזר להקים את הרפובליקה החדשה. כתב ספרים על השגרה במלחמה. הוא מת ב-1949. היה נשוי לסלין ואב לשמונה ילדים. כמה מילדיו מתו בזמן המלחמה.