אנריקה לוסיו אאוחניו גספר אי רימבאו נולד במדריד ב-2 במרץ 1842, להורים שחקנים. לאחר מות אביו עבר עם אמו ושני אחיו לוולנסיה. הוא למד מדעי הרוח ופילוסופיה, אבל לא סיים את הלימודים כי החל לעבוד בבנק.
כבר בגיל 13 כתב סרסואלה (אופרטה ספרדית), ובגיל 14 היה כתב בעיתון ולנסיאני. אמו הופיעה בקומדיה הראשונה שכתב בגיל 15. חזר למדריד בגיל 21 כדי להתמסר לכתיבה.
שנות השיא שלו כסופר היו 1868, 1875. בתקופה זו כתב אופרות ותיאטרון חברתי עבור הקהל הבורגני. הוא נחשב לחלוץ בתחום זה בספרד.
בגיל 23 נשא לאישה את אנריקטה באטייס אי ברטאן דה ליס, ובגיל 27, אחרי לידת ילדו השני, הצטרף לשירות החוץ הספרדי. שירת ביוון, צרפת ומדריד, ולאחר מכן כקונסול במקאו ואז בהונג קונג. בזמן זה המשיך לכתוב אופרות ולפרסם בעיתון "אל דיאריו דה מנילה".
בהמשך חי בשווורים שונים בדרום צרפת. אשתו מתה במרסיי בזמן שכיהן שם כקונסול. כשהבריאות שלו הורעה פרש לאולרון עם בתו ובני משפחה. נפטר ב-7 בספטמבר 1902 באולרון, בגיל 60.
"אל אנאקרונופטה" (El anacronópete, הנאולוגיזם פירושו "מי שטס כנגד הזמן") הוא רומן מדע בדיוני שיצא בברצלונה ב-1887. זהו רומן בצורת סרסואלה, והוא אחד מכתיבתו החשובה ביותר. בספר מופיעה לראשונה מכונה שנוסעת בזמן, ה"אנאקרונופטה", ובכך קדם להגדרות מאוחרות יותר של מכונת הזמן.
האנאקרונופטה היא קופסת ברזל יצוק ענקית, מונעת בחשמל. היא מפעילה ארבעה מכשירים פנאומטיים (מכשירים שפועלים באוויר דחוס) שמסתיימים בצינורות לנסיעה. במכונה גם מכשיר שמייצר "נוזל גרסיה". נוזל זה מונע מהנוסעים להצעיר כשהם נוסעים אחורה בזמן. בתוך המכונה יש נוחות, למשל מטאטאים שפועלים מעצמם.
הסיפור מתחלק לשלוש מערכות. צוות הנוסעים כולל את דון סינדולפו גרסיה הממציא, עוזרו בנחמין, קלריטה (אחייניתו ובת חסותו של סינדולפו), קפטן לואיס (אהובה של קלריטה), משרתים, כמה הוסרים ספרדים ומספר נשים צרפתיות שראש עיריית פריז מבקש להצעיר.
במערכה הראשונה מסביר דון סינדולפו את תאוריית הזמן שלו. המזוזיקה של המכונה מבטלת את חלוף הימים על ידי טיסה נגד כיוון סיבוב כדור הארץ. הקבוצה יוצאת מתערוכת פריז של 1878 וחוזרת לקרב טטואן ב-1860. חלק מההוסרים הפכו לילדים ונעלמו, כי הנוזל לא הגן עליהם.
במערכה השנייה נוסעים לחפש את סוד חיי הנצח. הם עוצרים במקומות בהיסטוריה: גרנדה 1492, ברוונה (שנת 690) וסופו בחונאן שבסין בשנת 220. שם הקיסר מראה להם שהסינים ידעו על המצאות רבות מוקדם יותר. מתברר שאשתו הראשונה של סינדולפו הייתה גלגול נשמות של קיסרית סינית, ובנחמין מתמסר לרעיון חיי נצח.
במערכה השלישית עוברים עצירה בפומפיי בזמן התפרצות הווזוב ב-79. הם מגיעים גם לזמן עתיק מאוד, שם מגלים שהסוד של חיי הנצח הוא אלוהים. בסופו של דבר דון סינדולפו מאיץ את המכונה בטירוף והיא מתפוצצת כשהיא מגיעה ליום הבריאה. אז הוא מתעורר; מתברר שהיה ישן בזמן הצגת מחזה של ז'ול ורן.
הרומן הושפע מהרוח הספרותית של תקופתו, ובמיוחד מספריו של ז'ול ורן. כתב גם בהשפעת קאמי פלאמאריון. המהדורה המקורית אוירה בידי פרנססק סולר. הספר הוגש מחדש במדיות ובמהדורות שונות במאה ה-20 וה-21.
אנריקה גספר נולד במדריד ב-1842. הוריו היו שחקנים. אחרי מות אביו עברו לוולנסיה. בגיל צעיר כבר כתב הצגות ושירים. כשהיה נער עבד בעיתון. בגיל צעיר חזר למדריד כדי לכתוב עוד.
הוא נישא לאנריקטה ושירת כנציג ספרד בחו"ל. עבד ביוון, צרפת ומקסים באסיה. אשתו מתה במרסיי. כעבור שנים פרש וחי עם משפחתו באולרון. נפטר ב-1902 בגיל 60.
"אנאקרונופטה" משמעות השם: מכונה שטסה נגד הזמן. הספר יצא ב-1887 והוא סיפור מדע בדיוני עם שירים.
המכונה היא תיבה כבדה מברזל. היא פועלת בחשמל ויש בה מכשירים שאוספים אוויר. בתוך המכונה יש גם נוזל מיוחד. הנוזל מגן על הנוסעים כדי שהם לא יזדקנו כשיחזרו אחורה בזמן.
בקבוצה יש מדען בשם דון סינדולפו, עוזרו בנחמין, קלריטה שהיא אחיינית, וקפטן לואיס שאוהב את קלריטה. הם נוסעים בזמן למקומות שונים, כמו קרבות וערים ישנות.
בסוף הם מגלים שאנשים חיפשו חיי נצח. דון סינדולפו מאיץ את המכונה והיא מתפוצצת. בסוף הוא מתעורר, ועולה שהכול היה בזמן שבו ישן.
הספר דומה לסיפורי ז'ול ורן, והוא נחשב לקדם רעיון מכונת הזמן.
תגובות גולשים