הצבע השחור מסמל אנרכיזם.
אנרכו-קומוניזם (אנרכיזם קומוניסטי) קורא לביטול המדינה ולביטול הקפיטליזם. הרעיון הוא שבמקומם יפעלו רשתות אופקיות של קבוצות ותאגידים התנדבותיים. את הסחורות והמשאבים יחלקו לפי הצרכים של כל אחד, ולא לפי שכר או בעלות פרטית.
רעיונות דומים הופיעו כבר במאה ה-17 וה-18 אצל כותבים כמו ג'רארד וינסטנלי וסילביאן מרצ'ל. הם קראו לשיתוף אדמה ועושר ולהסרת היררכיות חברתיות. ז'וזף דה-ז'אק היה בין הראשונים שכינה את עצמו ליברטריאן ואמר שעובד צריך לקבל סיפוק צרכיו, לא רק תשלום.
הבדל מרכזי בין אנרכו-קומוניזם לזרמים אחרים הוא התנגדות כמעט מוחלטת לכל כוח פוליטי או היררכיה. בעוד שיש זרמים שנקראים "קומוניזם ליברטריאני", האנרכו-קומוניזם מדגיש ביטול כל שלטון ובעלות פרטית על אמצעי הייצור.
במחלקה האיטלקית של האינטרנציונל הראשון נבנה המבנה המודרני של האנרכו-קומוניזם. שם קמו דמויות כמו קרלו קאפיירו, אריקו מלטסטה ואנדריאה קוסטה. הם נטו להחיל בעלות קולקטיבית גם על תוצרי העבודה, ולא רק על אמצעי הייצור.
פיוטר קרופוטקין נחשב לתאורטיקן המרכזי של התנועה. בספריו הוא טען ששיתוף פעולה יעיל יותר מתחרותיות. ברעיון "העזרה ההדדית" הוא הראה שיצורים חיים משתפים פעולה והדבר תורם להישרדות.
קרופוטקין תמך בהפקעה של העושר החברתי על ידי האנשים עצמם. הוא הציע כלכלה שבה תיאום אופקי בין קבוצות יקבע את הייצור והחלוקה. חלוקת הסחורות תיעשה לפי הצרכים הפיזיים והחברתיים של האדם.
אנרכו-קומוניזם מדגיש שוויון וביטול היררכיה שנובעת מחלוקה לא שוויונית של ההון. הוא תומך בביטול הכסף ובעבודת השכר. במקומם מציעים ייצור קולקטיבי וחלוקה חופשית לפי צורך.
הרעיון הוא שגם אם אנשים יבחרו לבצע עבודה, הם לא יהיו תלויים במשכורת כדי לקיים את עצמם. קשה למדוד את "ערך" התרומה של אדם לייצור, כי ייצור תלוי בהרבה גורמים חברתיים וסביבתיים.
חלק מהאנרכו-קומוניסטים מציעים כלכלת מתנה ללא כסף. בחנויות קהילתיות המוצרים מיוצרים על ידי העובדים ונצרכים לפי צורך. כל הגבלה על ייצור או חלוקה תורכב על ידי המשתתפים עצמם.
אמצעי הייצור יהיו בבעלות משותפת. חפצים אישיים יהיו בבעלות פרטית לשימוש. כך למשל כלי עבודה פרטיים של אמן יישארו שלו, אך מפעל המייצר כלים יהיה בשימוש קהילתי וניהולו ייעשה על ידי העובדים.
אנרכו-קומוניסטים דוחים שכירות ורואים אותה כניצול. הם מתארים מצב שבו נדל"ן פנוי יאוכלס בחופשיות, ולא לפי מצב כלכלי.
אנרכו-קומוניזם מדגיש את ההיבט הקולקטיבי בחיינו. התנועה מנסה להבין את החלקים של החיים שקשה להסביר באופן אינדיבידואלי, ולשלב אותם בתפיסה רחבה של חירות.
לפי התנועה, שחרור חברתי כולל גם שינוי ביחסים הבינאישיים ובארגון החברתי, לא רק חופש אישי נקודתי.
חלק מאנרכיסטים אינדיבידואליסטים באו בטענות נגד חלק מהרעיון הכלכלי. יש מי שקראו לו "פסאדו-אנרכיזם". עם זאת, רבים רואים באנרכו-קומוניזם צורה לגיטימית של אנרכיזם, אף שהם עשויים לדחות חלקים מהכלכלה הקולקטיבית.
הצבע השחור מסמל אנרכיזם.
אנרכו-קומוניזם אומר: אין מדינה ואין קפיטליזם. אנשים משתפים ומשתפים פעולה. כולם מסדרים יחד מה מיוצר וכולם מקבלים לפי הצורך.
הכוונות האלה נולדו לפני הרבה זמן. כותבים במאה ה-17 וה-18 דיברו על שיתוף אדמה ועושר. הם רצו שהעושר יהיה של כולם.
פיוטר קרופוטקין היה סופר חשוב בשביל הרעיון. הוא אמר שעזרה הדדית טובה יותר מתחרות. כלומר, כשאנשים עוזרים אחד לשני, החברה מתפקדת טוב יותר.
במקום כסף ושכר, האנרכו-קומוניסטים רוצים שאנשים יעבדו למה שמעניין אותם. חפצים אישיים יישארו של כל אחד. מפעלים ושדות יהיו של כולם.
כלים אישיים נשארים של האדם. דברים שמייצרים בשביל כולם יהיו בבעלות משותפת. שכירות נחשבת רעיון לא הוגן.
חלק מאנשים אחרים לא מסכימים עם כל זה. הם אומרים שחלק מהרעיונות לא מתאימים לעקרונות אחרים. עדיין, רבים מכבדים את הרעיון הזה ודיונים עליו ממשיכים.
תגובות גולשים