אנרכיזם (תיאוריה פוליטית שביקרה סמכויות ושלטון) לעתים מתח ביקורת על דתות מאורגנות. הסיבה העיקרית היא שהדתות המאורגנות בדרך כלל היררכיות ומשוחרות קשרים עם המדינה. עם זאת, אנרכיסטים לא תמיד התנגדו לאמונה אישית; חלקם דווקא האמינו בעקרונות דתיים ובאנטי‑סמכותנות כערך דתי. רבים מהוגי הדת השונים אימצו אלמנטים אנרכיסטיים.
בשנת 1892 פרסם מיכאיל באקונין את המסה "אלוהים והמדינה", שבה בחן את תפקיד הדת בהיסטוריה ואת הקשר שלה למדינה. בתחילת המאה ה-20, בספרד, היו שריפות כנסיות ומתח ציבורי גדול; לעתים האשימו אנרכיסטים בפעולות אלה, ואף נוצר חוסר אמון בגלל תמיכה מסוימת של מנהיגי כנסייה בפאשיזם במלחמת האזרחים.
אמה גולדמן הבהירה שאנרכיזם מתנגד למוסדות שמדכאים את הפרט, דת, בעלות וממשלה, כי הם משעבדים בני אדם. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 יש קשר בין תנועת המחשבה החופשית לתמיכה באתאיזם.
חלק מהוגים דתיים ראו קווי דמיון בין רעיונות אנרכיסטיים לערכים דתיים. יש דוגמאות ביהדות, בנצרות ובבודהיזם.
בודהיזם אינו תאיסטי במובן הרגיל; הוא מבוסס על ניסיון אישי ולא על אמונה עיוורת באלים. בכתבים כמו קאלאמה סוטה יש גישה שמעודדת שאילת שאלות ובחירה אישית, מה שמתיישב עם רוח אנטי‑סמכותית.
חלק מהיהודים האנרכיסטים לא היו דתיים, אך היו גם דתיים ששילבו רעיונות רדיקליים עם מסורת יהודית. הוגים כמו אבא גורדין, אריך פרום ומרטין בובר התייחסו למקורות יהודיים בהקשרים כאלה. הרב רבי יהודה אשלג דיבר על גרסה דתית של אנרכו‑קומוניזם ותמך ברעיון קיבוצים וניהול עצמי. יעקב מאיר זלקינד טען שהאתיקה התלמודית יכולה להתחבר לאנרכיזם.
יש הטוענים שהנצרות המוקדמת נטתה לאידאולוגיות שוחרות שלום. כמה אנרכיסטים נוצרים קראו להדגשת הסמכות האלוהית הפנימית של הפרט ולשחרור מעוצמה מדינית, ופירשו את דברי ישו ופאולוס כערעור על שלטון המדינה.
בתולדות האסלאם היו חוטים אנטי‑סמכותיים, בעיקר בסופיזם. בסוף המאה ה-20 פיתחו אנשי מחשבה מסוימים שילובים בין אסלאם לאנרכיזם, דוגמת חאקים ביי ויעקב אסלאם.
אנרכיזם (רעיון נגד שליטה חזקה של השלטון) לעתים מתח ביקורת על דתות מאורגנות. הם אמרו שלדתות אלה יש היררכיה וקשרים עם הממשל.
בשנת 1892 מיכאיל באקונין כתב את "אלוהים והמדינה". הוא דיבר על הקשר בין דת ומדינה. בתחילת המאה ה-20 היו דיונים קשים בספרד על שריפת כנסיות, וחלק מהאנשים האשימו אנרכיסטים. חלק ממנהיגי כנסייה תמכו בצדדים פּוליטיים, וזה זיעזע אנשים רבים.
יש הוגים דתיים שמצאו רעיונות אנרכיסטיים בתוך המסורת שלהם.
בודהיזם (דת שנכנסת לחוויה ולא רק לאמונה באל) מדגישה ניסיון אישי. בכתבים כמו קאלאמה סוטה מעודדים לשאול שאלות ולהחליט לבד.
יש יהודים ששילבו רעיונות אנרכיסטיים עם אמונה. רבי יהודה אשלג דיבר על קיבוצים וניהול עצמי. יעקב מאיר זלקינד חשב שהתלמוד יכול להתאים לערכי אנרכיזם.
חלק רואים בנצרות המוקדמת דגש על שלום ועל סמכות פנימית של האדם. אנרכיסטים נוצרים מדגישים את דברי ישו על יחס טוב לאחרים.
גם באסלאם היו חיבורים לאנטי‑סמכותיות, במיוחד בסופיזם. בסוף המאה ה-20 נולדו רעיונות שחיברו אסלאם ואנרכיזם.
תגובות גולשים