אנרכיזם ודת

אנרכיזם (רעיון נגד שליטה חזקה של השלטון) לעתים מתח ביקורת על דתות מאורגנות. הם אמרו שלדתות אלה יש היררכיה וקשרים עם הממשל.

בשנת 1892 מיכאיל באקונין כתב את "אלוהים והמדינה". הוא דיבר על הקשר בין דת ומדינה. בתחילת המאה ה-20 היו דיונים קשים בספרד על שריפת כנסיות, וחלק מהאנשים האשימו אנרכיסטים. חלק ממנהיגי כנסייה תמכו בצדדים פּוליטיים, וזה זיעזע אנשים רבים.

יש הוגים דתיים שמצאו רעיונות אנרכיסטיים בתוך המסורת שלהם.

בודהיזם (דת שנכנסת לחוויה ולא רק לאמונה באל) מדגישה ניסיון אישי. בכתבים כמו קאלאמה סוטה מעודדים לשאול שאלות ולהחליט לבד.

יש יהודים ששילבו רעיונות אנרכיסטיים עם אמונה. רבי יהודה אשלג דיבר על קיבוצים וניהול עצמי. יעקב מאיר זלקינד חשב שהתלמוד יכול להתאים לערכי אנרכיזם.

חלק רואים בנצרות המוקדמת דגש על שלום ועל סמכות פנימית של האדם. אנרכיסטים נוצרים מדגישים את דברי ישו על יחס טוב לאחרים.

גם באסלאם היו חיבורים לאנטי‑סמכותיות, במיוחד בסופיזם. בסוף המאה ה-20 נולדו רעיונות שחיברו אסלאם ואנרכיזם.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!