אנרכיזם ללא תארים הוא מונח שמציג את כל הזרמים האנרכיסטיים ביחד, בלי להדגיש תוויות כגון "אנרכו-קומוניסט" או "אינדיבידואליסט". המונח נועד לעודד סובלנות בין אנרכיסטים ולהימנע מכפיית תוכנית כלכלית מוסכמת על כולם.
המונח הוטבע על ידי הפרננדו טארידה דל מארמול בברצלונה בנובמבר 1889. הוא קרא לאנרכיסטים לוותר על הוויכוחים התאורטיים על המודל הכלכלי, ולהשאיר את הבחירה בניסיון מעשי אחרי שינוי חברתי גדול (מהפכה).
הרעיון צמח מתוך ויכוחים פנימיים בתנועה האנרכיסטית אחרי מותו של מיכאיל באקונין (1876) ועל הרקע של התפתחות האנרכו-קומוניזם. בקצרה, היה פער בין קולקטיביסטים (שדבקים בארגון איגודים מקצועיים) לבין אנרכו-קומוניסטים (שהציעו מבני קהילה שיתופיים). הוויכוח היה בולט בספרד והשפיע על השיטות והטקטיקה של התנועה.
הדיון עבר גם לפריז, שם דמויות כמו אריקו מלטסטה קראו להפחית מריבות תאורטיות. בארצות הברית הוויכוח היה בין אנרכו-קומוניסטים לאינדיבידואליסטים; דמויות ידועות היו בנג'מין טאקר וג'ון מוסט. יש גם אנרכיסטים, כגון וולטרין דה קלייר, שבחרו להשמיט תארים ולהישאר פשוט "אנרכיסטים", כדי לאלץ ניסויים ושינויים להתגלות מעשית בלבד ולא על ידי כפייה תאורטית.
אנרכיזם (רעיון שמסרב לשלטון ולמדינה) ללא תארים אומר להפסיק לקרוא לאנשים שמות כמו "אנרכו-קומוניסט" או "אינדיבידואליסט". המטרה היא שמיערות וקבוצות שונות יבינו זו את זו טוב יותר.
ממציא המונח היה פרננדו טארידה דל מארמול. הוא אמר את זה בברצלונה בשנת 1889. הוא ביקש שאנשים יפסיקו להתווכח על תוכניות כלכליות לפני שינוי גדול (מהפכה). מהפכה כאן משמעותה שינוי גדול בחברה.
הרעיון נולד אחרי ויכוחים שנגרמו מהתפתחות האנרכו-קומוניזם (רעיון על שיתוף רכוש) אחרי מות מיכאיל באקונין. בספרד אנרכיסטים ויכחו על איך להתארגן: קבוצות מקומיות או איגודים מקצועיים (ארגוני עובדים).
גם בארצות הברית דיברו על זה. יש אנשים בולטים כמו וולטרין דה קלייר, שאמרה ששמות ותארים מיותרים. היא רצתה שהחברה תנסה דרכים שונות אחרי השינוי, בלי לכפות אותן על אנשים.