אנתוני בלאנט

אנתוני בלאנט (1907, 1983) היה בכיר במודיעין הבריטי ומרגל שהעביר סודות לסובייטים. הוא היה קרוב רחוק של המלכה אליזבת השנייה.

נולד ב-1907, בנו של כומר אנגליקני. חלק מילדותו עבר בפריז, וזה פיתח בו אהבה לתרבות ולשפה הצרפתית. בסוף שנות ה-20 למד בקיימברידג', שם הכיר את קים פילבי, גאי ברג'ס ודונלד מקלין. הארבעה נטו לאידיאלים קומוניסטיים ותמכו בברית המועצות. ברג'ס ובלאנט היו ידועים גם כהומוסקסואלים, אנשים שנמשכים לאנשים מאותו המין.

עם סיום הלימודים ב-1930 המשיך בלאנט בקריירה אקדמית והפך למומחה בינלאומי לאמנות צרפת. ב-1933 ביקר בברית המועצות וב-1934 גויס לשירות המודיעין הסובייטי.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא והועבר לחיל המודיעין. כשהגרמנים פלשו לצרפת ב-1940 הוחזר לבריטניה והוצב ב-MI5, שירות הביטחון הבריטי. תפקידו כלל מעקב אחרי נציגויות נייטרליות בלונדון, והוא נחשף לחומר סודי. בין היתר נודע לו מידע על פעילות פיצוח הצפנות בבלצ'לי פארק.

בהמשך שימש עוזר לסגן מנהל ה-MI5 וקשר בין השירותים הבריטיים לבין המפקדה העליונה של בעלות הברית לפני הפלישה לאירופה.

אחרי המלחמה עזב את השירות הציבורי, ניהל מכון לאמנות וכיהן כאוצר תמונות של בית המלוכה. ב-1956 הוענק לו תואר אביר (KCVO). למרות תפקידיו הציבוריים, המשיך להעביר מידע לסובייטים וסייע ב-1951 לברג'ס ומקלין להימלט למוסקבה.

המידע על בגידתו הגיע ל-MI5 ב-1963, וב-1964 הוא הודיע על מעשיו בפני השירות. ההודאה הוסתרה למשך שנים רבות. ב-1979 פרסם הסופר אנדרו בויל ספר בו תיאר את המקרה תחת שם בדוי, והסערה הביאה לכך שראש הממשלה חשפה את זהותו של בלאנט. תואר האבירות שלו נשלל. בלאנט נפטר ב-1983, לאחר שנות גלות ציבורית ומנודה.

אנתוני בלאנט נולד ב-1907 ונפטר ב-1983. הוא עבד עם מידע סודי והיה מרגל.

כשהיה צעיר למד בקיימברידג'. שם הוא הכיר חברים שאהבו את אותה אידיאה פוליטית.

בלאנט חקר אמנות צרפתית והיה מומחה בתחום. הוא גם עבד במודיעין הבריטי. מודיעין זה אומר עבודה עם סודות חשובים של המדינה.

במלחמת העולם השנייה עבד ב-MI5 ושמע סודות חשובים. הוא גם ידע על העזרה שהתקיימה בבלצ'לי פארק לפיצוח הצפנות הגרמניות. מכונת ההצפנה שמדברים עליה נקראה אניגמה.

בשנות ה-50 העביר בלאנט סודות למדינה אחרת, לברית המועצות. ב-1951 הוא עזר לשני חברים שלו לבוא למוסקבה.

הדבר התגלה לראשי המודיעין ב-1963. ב-1964 בלאנט הודה במעשיו. במשך שנים המידע הוסתר. ב-1979 ספר של סופר חשף את הסיפור בציבור. ראש הממשלה אמר במפורש שמדובר בבלאנט.

התוצאה היתה שהוא איבד את התואר שלו ונשאר מבודד בחברה. הוא מת ב-1983.