אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (בעברית: הֲסקַת השמועה לפי ההלכה), או בקיצור אליבא דהלכתא, היא דרך לימוד בתורה שבעל פה. תורה שבעל פה היא המסורת וההסבר של התורה שנמסרו בעל פה. בגישה זו הלימוד מוכוון להגיע לפסק הלכה, כלומר לקביעה מעשית של הדין, ולא להישאר רק בדיון תיאורטי. מקור הביטוי בתלמוד; רש"י מסביר שהמשמעות המקורית היא דין שנקלט כהלכה על ידי פוסקים אחרים.

דרך הלימוד מתמקדת ב"שמעתתא" (השתלשלות המסורה) כדי לקבוע הלכה. הדיון אינו מנותק מהעולם המעשי, כפי שקורה לעתים בשיטת הפלפול שבה הביאור הוא בעיקר רעיוני. יש חילוקי דעות באילו "שמועות" יש ללמוד ובמה בדיוק הכוונה ב"הלכתא", האם רק הלכה מעשית, או גם דיון תיאורטי שייך למושג.

שיטות שונות מדגישות מקורות אחרים: יש מי שמעמיד את התלמוד במרכז, ואת הראשונים (פוסקים קדומים) ותפקידם כשני או שלישי. גישה זו נותנת עצמאות הלכתית רבה יותר ומתאפיינת בנטייה לשקול דעות בודדות ואף דעות מיעוט של הראשונים. לעומתה יש מי שמדגישים את הראשונים וכללי הפסיקה, ויש שמרכזים את הלימוד סביב ה"בית יוסף" והשולחן ערוך (קובצי ההלכה המרכזיים). ככל שהדגש מוקדם יותר בזמן, כך העצמאות ההלכתית גדולה יותר.

יש מי שמבינים את "הלכתא" כהכרעה מעשית בלבד, כלומר הלימוד צריך להוביל לפסק הלכה מוחשי. אחרים מבינים את המושג רחבה יותר: כל דיון שקשור לעולמה של ההלכה נכלל, גם אם הוא תאורטי וללא יישום מיידי. לדוגמה המהר"ל מבאר שהדרך הזאת יכולה לגלות אמת, גם בלי ביטוי מעשי מיידי.

התנגשות קיימת עם שיטות שמדגישות חיבור בין ההלכה לאגדה ולמחשבה, כמו שיטת "תורת ארץ ישראל". מתנגדי אליבא דהלכתא טוענים שלימוד שמכוון רק לפסיקה הופך את התורה לכלי ולא למטרה רוחנית בפני עצמה. יש גם דיון על יחס שיטה זו אל הפלפול; חלק טוענים שאין הבדל מהותי, אחרים רואים הבדל גדול.

ברוב הישיבות נהוג עדיין ללמוד בדרך הפלפול הליטאית, אך יש ישיבות שבחרו באליבא דהלכתא, למשל ישיבות כמו תורת החיים, קרני שומרון והר ברכה. גם במסגרת הדף היומי התפתחו שיעורים המוסיפים בסיום הגמרא פרקי הלכה מעשית שקשורים לדף. מכוני הוצאה לאור של דפי הגמרא מדפיסים לעתים מדורי הלכה שמציגים את ההלכות העולות מהסוגיות, יחד עם עניינים עדכניים מספרי שו"ת.

אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, או בקצרה אליבא דהלכתא, היא דרך ללמוד את המסורת היהודית שמועברת בעל פה. המסורת הזו נקראת תורה שבעל פה. המטרה בדרך הזו היא להגיע להחלטה מה עושים במציאות, כלומר לקבוע הלכה. הלכה זה חוק יהודי.

בשיטה זו לומדים סיפורי המסורה (שמעתא זו המילה) כדי לדעת מה לפסוק. לא לומדים רק רעיונות מסובכים, אלא מחפשים מסקנות מעשיות.

יש המתרכזים בתלמוד (ספר גדול של דיונים), אחרים רואים חשיבות גם בספרים מאוחרים יותר. מי שמאמץ את התלמוד כמרכז יכול להיות יותר חופשי בפסיקה. יש ישיבות שלומדות כך.

חלק חושבים שהלימוד צריך להוביל להלכה מעשית. אחרים אומרים שגם דיון רעיוני שייך לכאן, גם אם אין לו יישום מידי.

ברוב המקומות לומדים בדרך אחרת (פלפול), אך יש ישיבות שבחרו באליבא דהלכתא. גם בלימוד הדף היומי לפעמים מוסיפים אחרי הגמרא פרקי הלכה מעשיים שנוגעים לנושאים שנלמדו.