אסטרוגן

אֶסְטְרוֹגֶן (estrogen) הוא שם כולל לקבוצת הורמונים שמיוצרים בגוף בעלי החוליות ובחלק מפרוקי הרגליים. הם מעורבים בהתפתחות ובתפקוד מערכת הרבייה ובמערכות נוספות, כמו השלד, כלי הדם והמערכת ההורמונלית-עצבית. יש כ־25 סוגי אסטרוגן; הראשיים הם אסטריול, אסטרדיול ואסטרון, כאשר אסטרדיול הוא המרכזי.

מולקולות אסטרוגן פועלות בתוך התאים דרך קולטנים שנקראים ER (estrogen receptor). קיימים שני סוגים: ERα (אלפא) שיכול לעודד השפעות אסטרוגניות, ו־ERβ (בטא) שיכול לדכא אותן. יחס הקולטן באיבר מסוים משפיע על התגובה של אותו איבר. למשל, ERα רבים ברחם ובאזור סטרומה של הערמונית, ובכבד; ERβ נפוצים יותר באשכים, במוח ובמח העצם.

מחלות עצביות עלולות לעלות את רמות האסטרוגן בדם.

האסטרוגנים הם הורמוני המין העיקריים בנשים. בבני יונקים הם מיוצרים בעיקר בשחלות (ovaries). הפרשתם בזמן גיל ההתבגרות גורמת לסימנים כמו גדילת שדיים. במחזור החודשי רמות האסטרוגן עולות בימים 10, 28 ומגיעות בדרך כלל לטווח של כ־50, 150 pg/ml. בתקופת הווסת הרמה יורדת לכ־24, 64 pg/ml. בזמן היריון והנקה רמות האסטרוגן נמוכות יחסית (כ־15, 40 pg/ml), וכך גם בגיל המעבר.

חוסר אסטרוגן עלול לגרום ליובש בנרתיק. לטיפול משתמשים לעתים בטיפול הורמונלי חלופי (HRT), כלומר מתן אסטרוגן מלאכותי. אצל ילדות חוסר אסטרוגן יכול לגרום להצמדות שפתי הפות.

אסטרוגן מעודד חלוקת תאים ברקמות כמו השד והרחם. חלק מגידולי השד תלויים באסטרוגן ונקראים סרטן תלוי אסטרוגן. גידולים אלה שמבטאים קולטנים לאסטרוגן או לפרוגסטרון מגיבים לטיפול הורמונלי עם טמוקסיפן (Tamoxifen). טמוקסיפן נקשרת לרצפטור אך אינה מפעילה אותו, וכך מעכבת את השפעת האסטרוגן. משתמשים בטמוקסיפן גם כמניעה בנשים עם נטייה גנטית.

חשיפה מוגברת לאסטרוגן, פנימית או חיצונית, מעלה באופן זעיר את הסיכון לסרטן השד. מקורות פנימיים הם התבגרות מוקדמת, אל־וסת מאוחרת, אי־כניסה להיריון עד גיל מוקדם, והשמנת יתר. חשיפה חיצונית נובעת למשל משימוש בגלולות למניעה, שמעניק נשים אסטרוגן ופרוגסטרון רוב המחזור; הסיכון גדול יותר אם התחילו לפני גיל 20. לאחר הפסקת הנטילה הסיכון חוזר ברובו לאחר כ־10 שנים.

מחקרים גדולים הראו עלייה זעירה בסיכון. מחקרים נוספים מצביעים שאסטרוגן עשוי להשפיע בעקיפין, על ידי גירוי לקולטן הפרוגסטרון, והשפעת הפרוגסטרון עצמה עלולה להיות גורם מרכזי.

נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי בגיל המעבר מצויות בסיכון גבוה יותר לסרטן השד אחרי כחמש שנות שימוש, בכ־35% יחסית לאוכלוסייה הכללית. הסיכון יורד כשנתיים לאחר הפסקת הטיפול. גם נשים שעוברות טיפולי פוריות עלולות להיות חשופות לאסטרוגן חיצוני.

בגברים מופרש אסטרוגן בכמויות קטנות יותר (כ־12, 34 pg/ml). יצירה מוגברת או נטילה של אסטרוגן עלולה לגרום לפמיניזציה, כלומר הופעת סימנים נשיים כמו גדילת שדיים, חלקה עקב דיכוי הפרשת הטסטוסטרון. אסטרוגן יכול לשמש אף לטיפול בסרטן הערמונית, מפני שהוא מדכא ייצור טסטוסטרון.

כולסטרול הוא חומר המוצא ליצירת סטרואידים שבלבם האסטרוגן. בתהליך זה מוסרים קבוצות פחמן עד שמתקבל מבנה בן 18 פחמנים שאופייני לאסטרוגנים. בתהליך מעורבים אנזימים, ובייחוד ארומטאז (aromatase), שמבצע ארומטיזציה ומסלק פחמן בעמדה 19.

בשחלה פועלת שיטת "two cell two gonadotropins": תאי ה־theca (שכבת תאים חיצונית) מעבדים כולסטרול לאנדרוגנים תחת השפעת הורמון LH. האנדרוגנים עוברים לתאי הגרנולוזה שנמצאים סביב הביצית; שם האנזים ארומטאז, בתגובה ל־FSH, ממיר את האנדרוגנים לאסטרוגנים. האסטרוגן שנוצר חוזר למחזור הדם.

רמת האסטרוגן בזקיק העומד לביוץ עולה בהדרגה ומגיעה לשיא כ־72 שעות לפני הביוץ. שיא זה גורם לעלייה בהפרשת LH, ה"פרץ" שגורם להתרחשות הביוץ.

אֶסְטְרוֹגֶן הוא קבוצה של הורמונים. הורמונים הם חומרים שעוברים בדם ומשפיעים על הגוף. אסטרוגן עוזר להתפתח בגוף הנשי.

האסטרוגן מיוצר בעיקר בשחלות. שחלות הן איברים שמייצרים ביציות והורמונים. באותה תקופה של המחזור רמות האסטרוגן עולות. לפני הווסת הן נמוכות. אסטרוגן גורם לשדיים לגדול ולעבות את רירית הרחם.

אם יש מעט אסטרוגן, נשים עלולות לסבול מיובש בנרתיק. יש טיפול שנקרא HRT. זהו מתן הורמונים להחזרת רמות אסטרוגן.

אסטרוגן יכול לגרום לתאים ברקמות כמו השד להתחלק יותר. חלק מהגידולים תלויים באסטרוגן. לטפל בהם משתמשים בתרופה טמוקסיפן. טמוקסיפן נקשרת לקולטן האסטרוגן אך לא מפעילה אותו.

יותר אסטרוגן בגוף יכול להעלות מעט את הסיכון לסרטן השד. סיבות לכך הן התבגרות מוקדמת, אל־וסת מאוחר, לא ללדת צעירה והשמנה. גם גלולות למניעה נותנות אסטרוגן, וזה מעלה במעט את הסיכון. אחרי הפסקת הגלולות הסיכון חוזר לקדמותו בעשר שנים.

גם בגברים יש קצת אסטרוגן. אם יש יותר מדי אסטרוגן אצל גבר, הוא עלול לפתח סימנים נשיים. לעיתים משתמשים באסטרוגן לטיפול בסרטן הערמונית.

הכולסטרול הוא חומר שממנו מתחילים להכין הורמונים. בתהליך מעורבים שני סוגי תאים בשחלה: אחד מייצר חומר ביניים, והשני הופך אותו לאסטרוגן. לפני הביוץ רמת האסטרוגן עולה. עלייה זו גורמת ל"פרץ" הורמונלי שמביא לביוץ.