האסמאעיליה (בערבית: إسماعيلية) הם הפלג השני בגודלו בזרם השיעי של האסלאם, אחרי התריסריים. הם מאמינים שיורש האימאם ג'עפר א-צאדק היה אסמאעיל אבן ג'עפר, ולא אחיו מוסא. היום המושג מתאר בעיקר את הקהילה הניזארית, הקבוצה הגדולה ביותר שבה. מנהיגיהם נקראו לאורך הדורות "אגא ח'אן". מספרם מוערך בכחמישה מיליון איש, כשכ-100,000 מתוכם חיים בארצות ערב.
האסמאעילים והתריסריים הסכימו על ששת האימאמים הראשונים. אחרי מותו של ג'עפר א-צאדק פרצה מחלוקת על הירושה. האסמאעילים טענו שהיורש צריך להיות הבן הבכור, אסמאעיל; חלקים אף ראו במוחמד אבן אסמאעיל את האימאם הנעלם, שיחזור כמהדי (משיח). בשל רדיפות רבים מהאסמאעילים שמרו על אמונתם בסתר.
במאה ה-10 הקים האימאם העוביד אללה אל-מהדי שלטון פאטמי בצפון אפריקה, ובסופו של דבר כבשו הפאטימים גם את מצרים. הבירה הועברה לקהיר, שם שלטו האימאמים-הח'ליפים הפאטמים למשך דורות. בתקופת אל-חאכִּים (996-1021) צמחה תנועה שנקראה דארזיה או דרוזית, שהאמינה באלוהיותו של השליט. רוב האסמאעילים גינו את הדוקטרינה הזו, והדרוזים עברו להתגורר בעיקר בסוריה, לבנון וישראל.
פילוג מרכזי אירע אחרי מותו של האימאם ה-18, מֻסְתַנְסיר (1036-1094). בנו הצעיר, אחמד אל-מֻסְתַעלי, הוצב על הכס בקהיר בעזרת הווזיר. הבן הבכור, ניזאר, נכלא ונמנע ממנו לעלות לשלטון. הוא זכה לתמיכה של חסן בן אל-צבאח, מנהיג כת החשישיון מאיראן, אך המרד נכשל וניזאר מת בכלא. האירועים האלו הובילו להמשך התפצלות בין ניזארים ומֻסְתַעליה.
תומכי מֻסְתַעליה האמינו שהיורש האמיתי הוא צאצאיו הנסתרים של טַיַב אבי אל-קאסִם. הנהגת המֻסְתַעליה עברה לאזור דרום אסיה. בתוך התנועה התרחשו פילוגים רבים, ויצרו כתות בוהרה שונות. הבוהרה הגדולה ביותר היא הדאודית, שמרבית מאמיניה נמצאים בהודו ובפקיסטן. בוהרות נוספות כוללות את הסולימאניה בתימן ואת הזרמים הפרוגרסיביים והעלוויים שהתפתחו מהדאודית. לפי ספירתם, הדאודית רואה כיום את הדַאעי אל-מֻטְלַק בדמות ד"ר מוחמד בורהאן א-דין (מספר 52), והעלווים את אבו חאטים טַיַב זיאודין סחיב (44).
תומכי ניזאר נקראים ניזארים, ומנהיגיהם מכונים אימאמים. האימאם ה-46, אגא ח'אן חסן עלי שאה, ברח מאיראן להודו בשנות ה-40 של המאה ה-19 אחרי מרד כושל. ב-1848 קבע את מושבו במומבאי. כיום רוב הניזארים רואים כאימאם ה-50 את הנסיך רחים אגא ח'אן החמישי, שיושב בפורטוגל.
האיסמאעיליה הם קבוצה בתוך השיעה. (שיעה = זרם באסלאם). הם מאמינים שצאצא מסוים של האימאם ג'עפר הרוויח את המקום.
להם היתה מחלוקת עם שיעים אחרים על מי יהיה המנהיג. חלקים מהם חשבו שהאימאם נעלם. בגלל זאת הם שמרו על אמונתם בסתר.
לפני הרבה זמן, במאה ה-10, אסמאעיליה הקימו שלטון שקראו לו שושלת פאטמית. הם שלטו בצפון אפריקה ובמצרים. הבירה שלהם היתה קהיר. בתקופת השליט אל-חאכִּים צמחה תנועה שנקראת דרוזים. הדרוזים עברו לחיות בעיקר בסוריה, בלבנון ובישראל.
היתה ריב על מי יהיה האימאם אחרי מֻסְתַנְסיר. אחיו הצעיר הושם על הכס בקהיר. אחיו הגדול, ניזאר, נכלא. מנהיג בשם חסן בתמכו. המרד נכשל וניזאר מת.
קבוצת היישאר (מֻסְתַעליה) עברה לדרום אסיה. שם התחלקה לכתות שונות שנקראות 'בוהרה'. הבוהרה הדאודית היא הגדולה ביותר. יש בוהרות גם בתימן.
חלק אחר נקרא ניזארים. הם קראו למנהיגים שלהם 'אימאם'. האימאם ה-46, אגא ח'אן חסן עלי שאה, עבר מהודו במאה ה-19 והקים מושב במומבאי. היום רוב הניזארים מחשיבים עבורם את הנסיך רחים אגא ח'אן החמישי, שמתגורר בפורטוגל.
מספרם של האיסמאעיליה מוערך בכחמישה מיליון אנשים. כ-100,000 מתוכם חיים בארצות ערב.
תגובות גולשים