השושלת הפאטמית (الفاطميون) נוסדה בשנת 909. היא הייתה שושלת שליטים שיעית מהענף האסמאעילי של השיעה. שיעים הם זרם באסלאם; אסמאעיליה היא קבוצה ששמה דגש על שרשרת הנהגה משפחתית.
המוצא היה מסלמייה ליד דמשק, אך הם הקימו ח'ליפות באפריקה הצפונית, באזור תוניסיה של היום. בהמשך, אחרי כיבוש מצרים ב-969, הקימו את בירתם בקהיר. מצרים תחתם הפכה למרכז אימפריה שכללה חלקים מצפון אפריקה, סיציליה, ארץ ישראל וסוריה.
הפאטמים צמחו מתנועת דת ופוליטיקה יחד. מייסד השושלת, עובייד אללה בן אל-חוסיין אל-מהדי, טען שיורשיו הם צאצאי פאטימה, בתו של מוחמד. באמצעות מטיפים (דַאעי, נציגי דת) וכוח צבאי הם השתלטו על המגרב והקימו מדינה עצמאית מהעבאסים.
מהדיה בתוניסיה הייתה הבירה הראשונה. שליטים מרכזיים כללו את אלמהדי, אל-מנצור ואבומעיז, שהוביל לכיבוש מצרים. לאחר 969 קבעו קהיר כבירתם החדשה, והצברתם הימית והמסחרית חיזקה את כלכלת האימפריה.
הח'ליף הפאטמי היה גם אימאם (מנהיג דתי). משקלו הדתי והפוליטי היה מרכזי. המערכת הממשלתית נטתה למינוי לפי כישורים ולא רק לפי מוצא, וכללה גם נוצרים ויהודים במשרות בכירות. היו תקופות של סובלנות דתית, אך גם יוצאי דופן כמו שלטונו המשונה של אל-חאכם.
מאמצע המאה ה-11 ירדו הפאטמים בעוצמה. אמירי זירות בצפון אפריקה פרשו והפכו לסונים. הפלישות הטורקיות ומסעי הצלב פגעו בכוחם. ב-1169 החלה השתלטות צלאח א-דין על מצרים, ובשנים שלאחר מכן נפלה הח'ליפות.
עובייד אללה בן אל-חוסיין אל-מהדי (מייסד), אל-מנצור (מנהיג צבאי חשוב), אבו תמים מעד אל-מועיז (שכבש את מצרים), אל-חאכם (שקשור גם להופעת הזרם הדרוזי), ואל-עאדד (בסוף המאה ה-12).
הפאטמים היו שושלת שליטים שהחלה ב-909. הם היו שיעים ואסמאעילים. אסמאעילים הם קבוצה בתוך השיעה.
הם באו במקור מאזור דמשק. אחר כך הקימו מדינה בתוניסיה.
בשנת 969 כבשו הפאטמים את מצרים. הם בנו את קהיר כעיר הבירה שלהם.
המדינה שלהם הייתה עשירה מסחר וחקלאות. היה להם צי חזק לים. הם הרשו לנוצרים וליהודים לעבוד בתפקידים חשובים.
המייסד היה עובייד אללה אל-מהדי. אל-מועיז כבש את מצרים. אל-חאכם היה מנהיג מוזר שמזכירים אותו הרבה.
במאה ה-11 כוחם נחלש. ב-1169 הגיע צלאח א-דין, ושלטון הפאטמים נגמר בהמשך.
תגובות גולשים