אפסיס

אפסיס (בלטינית: apsis, ביוונית: ἀψίς; בריבוי: אפסידים) הוא גומחה, בדרך כלל חצי־מעגלית, בקיר המזרחי של כנסיות קלאסיות. לעתים קרובות הכנסייה בנויה בתוכנית בזיליקה, והמזבח המרכזי ימוקם באפסיס. כומר עורך שם את הטקס המרכזי, ליטורגיה אצל אורתודוקסים ומיסה אצל קתולים.

המילה ביוונית פירושה "קשת". כנסיות נוצריות עתיקות אימצו את האפסיס מהבזיליקה הרומית. יש כנסיות עם אפסיס אחד או עם שלושה אפסידים. בכנסייה תלת־אפסידיאלית מוצב בדרך כלל המזבח הראשי באפסיס המרכזי, כאשר באפסיסים הצדדיים יש מזבחות משניים.

אפסיסים מקבלים עיטור רב כי הם חלק קדוש בכנסייה. אפשר לראות בהם ויטראז', פסיפס, ציורים, פיסול ותבליטים. מתחת לאפסיס לעיתים יש קריפטה, חלל קטן שבו טומנים חפצים או שרידים קדושים, ולעתים קבר של קדוש.

כאשר אמבולטוריום (מסדרון מעגלי) סביב האפסיס מוקף בזר קפלות שמקרינות ממנו, קוראים לתצורה זו שֶׁווה (בצרפתית: Chevet). שֶׁווה נפוצים בקתדרלות גותיות בצרפת.


בחלקי השֶׁווה מצוינים בין היתר: אפסיס, קפלות (חדרי תפילה קטנים), תמיכות דואות, גרגויל, צריחונים (פינקל) וגג. התווים הללו מופיעים בדוגמה של קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג.

אפסיס הוא גומחה חצי־עגולה בקצה המזרחי של כנסייה. המילה ביוונית פירושה "קשת".

במרכז האפסיס בדרך כלל עומד המזבח. מזבח הוא שולחן שבו נערך טקס התפילה. אצל נוצרים קוראים לטקס מיסה או ליטורגיה.

לעתים מתחת לאפסיס יש קריפטה. קריפטה היא חדר קטן מתחת לקרקע שבו שמים שרידים קדושים או קברים.

אם יש סביב האפסיס מסדרון עגול שממנו יוצאים קפלות קטנות, קוראים לזה שֶׁווה (Chevet). שֶׁווה רואים הרבה בקתדרלות גותיות בצרפת.


חלקים חשובים: אפסיס, קפלה (חדר תפילה קטן), תמיכות דואות, גרגויל, צריחונים וגג.