אפר

אֵפֶר הוא חומר מפורר שנשאר לאחר בעירה.
בעירה של חומרים אורגניים נוצרים בעיקר פחמן דו‑חמצני (גז שנוצר בעירה) ואדי מים.
בעירה לא שלמה, כלומר כשהאש לא שורפת הכל, תשאיר חלק מהחומר במצבו המקורי.
גם בעירה שנראית שלמה עלולה להשאיר מוצקים אם החומר מכיל יסודות שלא מתנדפים, כמו יוני מתכת (חלקיקי מתכת טעונים).
אפר נפוץ אחרי שריפת עצים ותוצריהם.

בהר אלון ליד בית הסוהר דמון

במספר תרבויות האפר מסמל סיום החיים.
בתרבויות רבות נהגו לשרוף גופות, ואחר כך לשמור את האפר או לפזרו לפי המנהגים.
בעונות קדומות ואגדות מופיע עוף החול, שמתקשה למות וקם לתחייה מן האפר שלו.

ביהדות נעשה שימוש טקסי באפר: אפר משריפת פרה אדומה שנערב במי מעיין שימש לטהרה מטומאת מת (טומאה = מצב של זיהום טקסי).
כמו כן, כהן היה מפנה מדי יום את האפר שנותר ממזבח הקורבנות.
היה גם מנהג לשים אפר על הראש כאות אבלות.
מנהג זה התקשר לזכר החורבן, ונזכר בשימוש באפר בימי תענית ובטקסים שונים.

אפר הוא החומר המפורר שנשאר אחרי שריפה.
כשדברים טבעיים נשרפים, יוצאים גם גזים ומים.
אם האש לא שורפת הכל, נותר אפר.
לפעמים גם מתכות נשארות בצורת מוצק בתוך האפר.

בכמה תרבויות אנשים רואים באפר סימן לסיום של דבר.
חלק מהעמים שורפים גופות ושומרים או מפזרים את האפר.
יש גם סיפור על עוף שהולך באש וקם שוב מהאפר.

ביהדות משתמשים באפר טקסי לטהרה אחרי מקרים מסוימים.
כהנים גם היו מפנים אפר מהמזבח.
לשים אפר על הראש היה מנהג אבלות, כדי להראות עצב.