אפרים קארש

אפרים קארש (נולד ב-6 בספטמבר 1953) הוא היסטוריון ישראלי-בריטי. היה ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון בקינגס קולג' שבלונדון. היום עומד בראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. פרסם למעלה מ-100 מאמרים מקצועיים ו-16 ספרים.


קארש גדל בישראל. למד היסטוריה של המזרח התיכון ואת השפה הערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. השלים תארים גבוהים ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו הוגשה ב-1984 ונקראה "נייטרליות ומדינות קטנות". לאחר התואר הראשון הוא עבד כחוקר בצה"ל והגיע לדרגת סרן.

הוא לימד וחקר במכללות ואוניברסיטאות מובילות, ביניהן קולומביה, הרווארד, הסורבון ובית הספר לכלכלה של לונדון. היה מעורב גם במכוני מחקר כמו המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים בלונדון. קארש הוא עורך מייסד של כתב העת Israel Affairs והופיע בתקשורת המרכזית בארצות הברית ובבריטניה. ב-2016 מונה למנהל מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים וכיהן בתפקיד עד 2021.


קארש דוחה את התיאוריה הרווחת בחקר המזרח התיכון ולימודי האסלאם שמדגישה בעיקר את האימפריאליזם האירופי. ("פוסטקולוניאלית" היא מילה לתיאוריה שמדגישה את השפעות הקולוניאליזם של אירופה.) במקום זאת הוא מדגיש גורמים פנימיים ארוכי-טווח באזור. לדעתו, המנהגים, השאיפות והמסורת האימפריאלית המקומית הסבירו רבות מההיסטוריה המזרח-תיכונית. השפעות חיצוניות היו חשובות, אבל משניות.

את טענותיו הציג בספרו "אימפריות החול: המאבק לשליטה במזרח התיכון 1789, 1923" (הרווארד, 1999). בספר אחר, "אימפריאליזם אסלמי: היסטוריה" (ייל, 2006), הוא טוען שהאסלאם קשור לאידאולוגיות אימפריאליות שהמשיכו לאורך ההיסטוריה. לפי קארש, שאיפות אלה לא נעלמו גם אחרי תום האימפריה העות'מאנית, ומהוות מנגנון להסברים של אלימות ושאיפות שליטה בחלקים מהעולם המוסלמי. הוא רואה גם קשר בין דימויים היסטוריים פנימיים אלה לבין התמיכה באירועים מודרניים כמו פיגועי 11 בספטמבר.


קארש הוא מבקר נחרץ של קבוצת החוקרים המכונה "ההיסטוריונים החדשים". הוא טען שהם משנים את ההיסטוריה הישראלית כדי להתאים אותה לדגם שנוצר בראשיהם. במאמר מ-1996 ובספר משנת 1999, "פיברוק ההיסטוריה הישראלית: 'ההיסטוריונים החדשים'", הוא טען שהם מעוותים מסמכים ומותירים עובדות חשובות מחוץ לסיפור.

מספר היסטוריונים מהקבוצה, כמו אבי שליים ובני מוריס, הגיבו לביקורת. מוריס פרסם שתי תגובות (1996 ו-1998) וביקר את קארש בחומרה. גם קארש השיב והאשים את מוריס בעיוותים שונים. וויכוח זה כלל גם טענות על בחירה והשמטת ראיות. דוגמה שנידונה היא ההאשמה של קארש בספרו "Palestine Betrayed" (2010), שלפיה המוני ערביי ארץ-ישראל קיבלו בברכה את החלטת החלוקה של האו"ם ב-1947.

אפרים קארש נולד ב-6 בספטמבר 1953. הוא היסטוריון. היסטוריון אומר שהוא חוקר את העבר. הוא הואר בראש מחלקה במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. קודם לכן עבד בקינגס קולג' בלונדון. כתב יותר ממאה מאמרים ושישה-עשר ספרים.


קארש למד היסטוריה של המזרח התיכון וערבית. למד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. אחרי הלימודים עבד כמה שנים כחוקר בצה"ל והיה בדרגת סרן. הוא לימד גם באוניברסיטאות בחו"ל, כמו קולומביה והרווארד. הוא ערך כתב עת שנקרא Israel Affairs. בשנים 2016, 2021 ניהל את מרכז בגין-סאדאת למחקרים.


קארש טוען שאצל המוסלמים היו מאז ומתמיד שאיפות לשליטה. זאת אומרת, חברות חיפשו להקים אימפריות. הוא אומר שהדברים האלו נוצרים גם מתוך המסורת הפנימית, ולא רק בגלל שאירופה או ארה"ב הגיעו ושינו הכול. ספריו העיקריים על הרעיון הזה יצאו ב-1999 וב-2006.


קארש גם ביקר קבוצת חוקרים שנקראת "ההיסטוריונים החדשים". הוא אמר שהם משנים את הסיפור של ישראל כדי שיתאים לדעתם. כמה היסטוריונים אחרים, כמו בני מוריס, לא הסכימו והגיבו בחזרה. הויכוח נגע לדרך שבה בוחרים ומציגים מסמכים היסטוריים.