אקול

אקול (באנגלית: Acol) היא שיטת הכרזה בברידג' שמקובלת בעיקר בבריטניה ובמקומות אחרים. השם מגיע מרחוב בלונדון, שם היה מועדון ברידג' בתחילת שנות ה-30.

אקול היא שיטת הכרזה טבעית, כלומר ההכרזות מייצגות בדרך כלל את הסדרות והחוזק שיש לשחקן. השיטה תרמה למעבר משיטות מסובכות ולא טבעיות, כמו Precision, לשיטות טבעיות. היום רוב שחקני הברידג', חובבים ומתחרים, משתמשים בשיטות טבעיות. הרבה מהשיטות הללו הן אקול או דומות לה.

המפתחים העיקריים של השיטה כוללים שחקנים בולטים מהתקופה, בין השאר ס.ג. סימון וג'ק מרקס. בן כהן כתב את הספר הראשון על אקול. איאן מקלאוד פרסם את הספר "ברידג' כמשחק קל" ב-1952 והפיץ את השיטה בממלכה המאוחדת.

אקול היא שיטה טבעית. היא אינה תמיד זהה לגרסה האמריקאית ה"סטנדרטית"; כלומר יש גרסאות שונות ופירושים מקומיים.

א. הכרז את הסדרה הארוכה ביותר. אם הסדרה הארוכה ביותר כוללת 4 קלפים, פתח בסדרת המיינור הארוכה יותר.
ב-ג. אם יש שתי סדרות באורך ארבע קלפים, הכרז את הנמוכה.
ד. אם יש שתי סדרות באורך חמש קלפים, הכרז את הגבוהה.

אקול (Acol) היא שיטה להכרזות במשחק הברידג'. ברידג' הוא משחק קלפים.

השם אקול מגיע מרחוב בלונדון. השיטה הומצאה בתחילת המאה ה-20.

אקול היא שיטת הכרזה טבעית. משמעותה: ההכרזות מראות מה יש ביד של השחקן.

שחקנים ומחברים כמו ס.ג. סימון ובן כהן קשורים לפיתוח השיטה. איאן מקלאוד פרסם ספר ב-1952 שעזר להפיץ אותה.

יש גרסאות שונות של אקול. לא תמיד כולם משחקים בדיוק אותו דבר.

- פותחים בסדרה הארוכה ביותר.
- אם יש שתי סדרות של ארבע קלפים, מכריזים על הנמוכה.
- אם יש שתי סדרות של חמש קלפים, מכריזים על הגבוהה.