אקולוגיה חברתית היא זרם מחשבתי קרוב לאנרכיזם (גישה שמדגישה חופש ושיתוף ללא שלטון מרכזי), שעוסק ביחסים בין קבוצות אנשים לסביבה שלהם.
היא נתפסת הן כ"ביקורת קוהרנטית ועמוקה" על מגמות פוליטיות שאינן אקולוגיות, והן כגישה משקמת, קהילתית ומוסרית לחברה. לפי האקולוגים החברתיים יש משבר אקולוגי, והם רואים בו תוצאה של מבנים חברתיים וכלכליים, במיוחד קפיטליזם (שיטה כלכלית שבה רווח ובעלות פרטית הם כוח מניע).
הם מדגישים שלא רק מספר האנשים חשוב, אלא גם הדרך שבה אנשים מתייחסים זה לזה. צריכה מופרזת, דגש על ייצור ותרבות הצריכה הם תסמינים של בעיה עמוקה יותר ביחסים האתיים בתוך החברה.
האידיאולוגיה השפיעה רבות על החשיבה הסביבתית והאקו‑אנרכיסטית. מארי בוקצ'ין כתב על נושאים אלה מאז שנות ה־1950, ובשנות ה־60 שילב אותם עם אנרכיזם חברתי. ספריו המרכזיים כוללים את "לעבר חברה אקולוגית" ו"האקולוגיה של החופש".
רעיון מרכזי שלו הוא שהשליטה של האדם בטבע נובעת מהשליטה של אנשים זה על זה, וכי הקפיטליזם החמיר את הנטייה להפוך את הטבע לסחורה.
אוניברסיטת קליפורניה באירוויין מעניקה תואר ראשון באקולוגיה חברתית.
אקולוגיה חברתית עוסקת ביחסים בין אנשים לטבע.
היא קרובה לאנרכיזם. אנרכיזם: רעיון שמדבר על חופש ושיתוף בלי מנהיגים חזקים.
החוקרים אומרים שיש בעיות בסביבה בגלל דרכי החיים שלנו. הם חושבים שהבעיה קשורה גם למערכת שנקראת קפיטליזם. קפיטליזם: שיטה שבה כסף ורווח חשובים מאוד.
קניית יותר מדי וצורך תמידי לייצר הם סימנים לבעיה.
מארי בוקצ'ין כתב ספרים חשובים על רעיונות אלה, למשל "האקולוגיה של החופש".
אוניברסיטת קליפורניה באירוויין נותנת תואר ראשון באקולוגיה חברתית.
תגובות גולשים