אקרוסטיכון היא שיטת כתיבה שבה האות הראשונה של כל שורה, בית או מילה יוצרת צירוף מילים, שם או סדרת אותיות. המילה מגיעה מיוונית (άκρο = קצה, στίχος = שורה).
בימי הביניים ראו באקרוסטיכון קישוט לשיר: ככל שהוא היה מסובך יותר, כך הליריקה והמחבר זכו ליוקרה. בתקופה החדשה השימוש בו בשירה רצינית ירד, אך הוא נשאר נפוץ בכתיבה משעשעת, כמו ברכות לימי הולדת.
האקרוסטיכון שימש גם כצופן, האותיות הראשונות יוצרות מסר סמוי, והשיר מהווה הסוואה. ג'ונתן סוויפט התייחס לכך בספר "מסעות גוליבר". היום אפשר למצוא אקרוסטיכונים גם בתגובות ברשת, להעברת מסרים שחולפים על פני בקרה.
באידיאולוגיה של משוררי ימי הביניים דוחק השיר (הכוונה לצורך להתאים חריזה ומשקל) אפשר חריגות דקדוקיות כדי שיתאים האקרוסטיכון. כך נוצרו מפעמים משפטים שמתחילים ב"ו׳ חיבור" שלא ידעו להתקבל בשפה מאוחרת יותר.
האקרוסטיכונים הקדומים היו לעתים אלפבתיים: כל שורה התחילה באות אחרת לפי סדר האותיות. דוגמאות במקרא נמצאות במגילת איכה, בפרקי משלי כמו "אשת חיל", ובכמה פרקים בתהילים, למשל מזמור קי"ט שבו כל אות מופיעה בתחילת שמונה פסוקים. היו גם וריאציות, כמו תשר"ק (מהסוף להתחלה) או שילובים מורכבים של סדרים שונים.
אקרוסטיכונים מופיעים גם בתפילות ובזמירות. דוגמאות הן שורות בתפילת שחרית ובמוסף שבת שהתחילו בא-ב או בתשר"ק. בתקופת הפיוטים החלו גם לחתום שמות המחברים באקרוסטיכון; בתקופות מאוחרות החתימות נעשו מפורטות יותר, עם שמות, תארים ומקומות.
כמה חיבורים חשובים נפתחו במילים שיוצרות אקרוסטיכון של אותיות שם־השם. כך למשל פתיחת משנה תורה של הרמב"ם ופתיחת מסילת ישרים של הרמח"ל נחשבות דוגמאות ידועות.
(מופיעים אקרוסטיכונים אלפבתיים במגילת איכה, ב"אשת חיל" ובפרקי תהילים כגון מזמור קי"ט.)
(בסוף ההגדה קיימים כמה אקרוסטיכונים על פי אותיות האלפבית.)
(נמצאים אקרוסטיכונים רבים בזמירות שבת, לעתים לפי שמות מחברים.)
(יש תפילות שבהן מופיע אקרוסטיכון, כמו בשחרית ובמוסף.)
האקרוסטיכון משמש לקישוט, לחתימה של המחבר ולצופן סמוי. הוא משפיע על מבנה השיר ויכול להצדיק חריקות לשוניות, כשכותב מנסה להתאים מילים לאותיות הנדרשות.
אקרוסטיכון הוא טקסט שבו האות הראשונה של כל שורה יוצרת מילה או שם. (אקרוסטיכון = שורה בקצה).
בימי הביניים חשבו שזה קישוט יפה לשירים. היום משתמשים בזה לפעמים בברכות או כדי להסתיר מסר. אם האותיות הראשונות יוצרות מסר, השיר יכול להסתיר אותו כמו קוד.
יש טקסטים בתנ"ך שנבנו כך. למשל במגילת איכה ובשיר "אשת חיל". גם במזמור קי"ט כל אות מופיעה בתחילת כמה פסוקים. יש גם תפילות וזמירות שבת שפותחות באקורוסטיכון.
מחברים בימי הביניים לעתים חתמו את שמם בתוך האקרוסטיכון. כמה ספרים חשובים התחילו במילים שיוצרות אקרוסטיכון של שם־השם, למשל אצל הרמב"ם והרמח"ל.
(דוגמאות: איכה, "אשת חיל", מזמור קי"ט.)
(קיימים שם כמה אקרוסטיכונים לפי האותיות.)
(נמצאים אקרוסטיכונים לפי שמות מחברים.)
(יש פסוקים ותפילות שמכילים אקרוסטיכון.)
תגובות גולשים