אריה להולה

אריה להולה (לידוולד פרידמן, 1918, 1968) היה אחד ממחוללי הקולנוע הישראלי המוקדם. פעל כבמאי ותסריטאי בישראל בין 1949 ל־1956, לאחר שפתח קריירה בתיאטרון ובקולנוע במזרח אירופה.

נולד בעיירה טרסטנה במזרח סלובקיה במשפחה יהודית בת שישה ילדים. אביו היה חזן ובעל מלאכה. בילדותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והתחיל לעסוק בסיפורת, שירה, תיאטרון ובציור. למד בלשנות ופילוסופיה בברטיסלאבה, ושינה את שמו לעברי, אריה.
בשנת 1940 הוציא אנתולוגיה של שירה עברית מודרנית בשם "חמסין" (ספר שמאגד שירים). בתקופת המלחמה נאסר ונשלח למחנה העבודה נובקי. חלק מבני משפחתו נספו בשואה. להולה הצליח להימלט, הסתתר והצטרף לפרטיזנים, לוחמי התנגדות נגד הנאצים. הוא נפצע ברגלו ושימש ככתב ועורך בשנות המלחמה והפוסט־מלחמה.
לאחר המלחמה הפך לפעיל קומוניסטי ועבד כבמאי ומתרגם. עם עליית האנטישמיות בסלובקיה ביקש להגר לישראל.

להולה עלה לישראל בתחילת 1949. בתחילה עבד בתיאטרון קיבוצי והקים תיאטרון אזורי פוליטי. ב-1950 הצטרף לתיאטרון הקאמרי. ב-1951 הצטרף לקואופרטיב הסרטים "קולון" וארגן הפקת סרט קצר ליום העצמאות. הסרט נשלח לפסטיבל קאן 1952.
להולה פנה בעיקר לקולנוע. בין סרטיו הקצרים המוכרים היה "השחר בוקע", שתיעד את חיי הישוב החקלאי. סרטו המשותף הראשון היה "עיר האוהלים" (36 דקות). זה הציג שתי משפחות עולים, מעיראק ומגרמניה, שחולקות אוהל במעברה, והציג את קשיי קליטת העלייה. זו הייתה הופעת הבכורה בקולנוע של אורנה פורת.

סרטו הראשון באורך מלא היה "אבן על כל מיל". התסריט נכתב יחד עם חיים חפר. ההפקה מומנה בחלקה על ידי משקיע פרטי והקיבוץ המאוחד. בין השחקנים היו חנה מרון ואורנה פורת.
הצילומים החלו ב-1954. המסמכים מראים שהסרט הושלם בקושי, העותק הסופי הגיע לישראל רק בתחילת 1955, והוא הוקרן פעם אחת בפסטיבל חיפה. הביקורות היו קרירות. בעקבות עיכובים וחובות להולה נקלע לקשיים כלכליים ונמלט ממ ישראל בנובמבר 1956, כשהוא מותיר את משפחתו מאחורי.

להולה עבר לפריז ומשם למדינות אירופה שונות. עשה בעיקר קולנוע מסחרי, כולל מערבונים. ב-1967 חזר לשתף פעולה עם סלובקיה ולסייע בבניית תעשיית הקולנוע שם, בעידודו של אלכסנדר דובצ'ק. באמצע צילומי סרטו האחרון נפטר מהתקף לב בינואר 1968.
נקבר בעיבורי ברטיסלאבה, סמוך לקברו של דובצ'ק.

ב-1991 זכה להולה בעיטור על פועלו האמנותי מצ'כוסלובקיה. בשנים האחרונות גבר העניין בו בישראל ובסלובקיה. הבמאית דליה קרפל הפיקה דוקומנטרי על חייו ב-2001, וסרטיו טופלו ושוחזרו בארכיון הסרטים ע"ש ספילברג.

אריה להולה (1918, 1968) היה במאי ותסריטאי. במאי זה מי שמכוון את צילום הסרט. תסריטאי זה כותב את סיפור הסרט.

נולד בסלובקיה בשם ליאופולד פרידמן. המשפחה שלו הייתה בת שישה ילדים. כשהיה צעיר למד בברטיסלאבה ועסק בכתיבה ובציור. בשנת 1940 הוציא ספר שירים בשם "חמסין". כשפרצה המלחמה הוא נכלא במחנה עבודה. חלק מהמשפחה שלו נפגעו קשות במלחמה. להולה ברח והצטרף לפרטיזנים. פרטיזנים הם אנשים שנלחמו נגד הכובש.

להולה עלה לישראל ב-1949. עבד בתיאטרון ועשה סרטים קצרים. הוא ביים את הסרט "עיר האוהלים". הסרט מראה משפחות עולים שחיות באוהל בכמה ימים הראשונים בארץ. זו הייתה הופעת הבכורה של השחקנית אורנה פורת בסרט.

סרטו הראשון הארוך נקרא "אבן על כל מיל". הוא כתב את התסריט עם חיים חפר. הצילומים חלו ב-1954. הסרט הוקרן רק פעם אחת ופגע כלכלית בבמאי. בגלל החובות הוא עזב את הארץ ב-1956.

בהמשך עבד להולה בפריז ובאירופה. ב-1967 הוא חזר לסלובקיה לעזור לקולנוע שם. באמצע צילומים נפטר בלב, ב-1968. הוא נקבר בקרבת מקום.

בשנת 1991 קיבל עיטור על עבודתו האמנותית. יש עליו סרט תיעודי משנת 2001. סרטיו שוחזרו בארכיון.