השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית

השואה השפיעה עמוקות על הזהות הציונית בארץ ובעולם. התנועה הציונית ראתה בהשמדתו השיטתית של יהודי אירופה חיזוק להצורך בבית מדיני. אירועי השואה השפיעו גם על ההצבעה של עצרת האו"ם ועל החשבון המוסרי של מדינות העולם.

היסטוריונים כמו אניטה שפירא ותום שגב טענו שהעשורים הראשונים אחרי המלחמה אופיינו בהדחקה ציבורית של חוויית השואה לצד שימוש בניצולים כסמלים לצורך עיצוב זהות ציונית. המושג "שלילת הגלות" פירושו דחיית זהות החיים בגולה (החיים מחוץ לארץ ישראל) כדי לעודד דגם יהודי חדש, חזק ועובד אדמה. חוקרים כמו משה צוקרמן ויחיעם ויץ תיארו כיצד ניצולי השואה הוצגו לעתים כדימוי של חולשה, בעוד הציונות הציעה תרופה באמצעות עבודה ובנייה בארץ.

נורית גרץ בחנה איך הקולנוע והתרבות הישראלית של שנות ה־40 וה־50 הציגו את הניצולים כמי שעוברים "תהליך חניכה". התהליך הזה הפך את הדמות מה"יהודי הישן" לפונטיפיקט של ה"יהודי החדש", אקטיבי וחברתי.

משפט אייכמן הפך לצומת: עדויות הניצולים הובאו לקדמת הבמה והציבור הקשיב. מאז השתנה הדיון מהצגה לאומית של השואה להתמקדות בסיפורים אישיים של ניצולים. קולנוע וספרות החלו להראות את חוויותיהם ואת הקשיים שבהתמודדותם.

בתרבות המאוחרת הופיעו גם סרטים וביקורת מפורשת על האפיק הציוני. בין הסרטים הבולטים שפעלו לשינוי המבט על ניצולים נמנים סרטים עלילתיים ודוקומנטריים, וביניהם יצירות של בן־דור שזכו להכרה ותארו קשרים בין העבר הפרטי של ניצולים לבין מקומם בחברה הישראלית.

מלחמות כמו ששת הימים ויום הכיפורים החזירו את נושא השואה לשיח הציבורי. פחדים מפני הכחדה, מערכות ועימותים הביאו שימוש בשפה ובמושגים שקשורים לזיכרון השואה. יום הכיפורים פתח פערים בחברה ופגע באמון הציבור במנהיגות.

תום שגב ופרשנים אחרים טענו כי ככל שהשואה התרחקה בזמן, היא נשארה כטראומה משפחתית ואישית שהמשיכה לעצב את חיי הישראלים, גם בעיתות משבר כמו מלחמת המפרץ.

השואה חוזרת לשיח הציבורי במיוחד בעתות משבר. בדוגמה בולטת, מחאת ההתנתקות ב־2004 השתמשה לראשונה בסמלים שנוצרו על ידי הנאצים, כשהמוחים ענדו טלאי בצורת מגן דוד בצבע כתום. המהלך זעזע רבים ופתח דיון על זילות השואה ושימוש פוליטי בסמלים רגישים.

מקרה נוסף הוא פרשת רמדיה (2003), שבה אובחנה בעיה בתחליף חלב וזוהתה בעיה בשרשרת הייצור בגרמניה. חלק מהתגובות הציבוריות חיברו את המקרה לזיכרון השואה והשמיעו האשמות קשות כלפי הגורמים הגרמניים. האירועים הראו איך זיכרון השואה יכול להתעורר במהירות בזמן משבר.

השואה השפיעה חזק על הרעיון של הקמת מדינה יהודית. ציונות היא הרעיון להקים מדינה לעם היהודי. אחרי השואה רבים הרגישו שמדינה נדרשת.

בחודשים ובשנים אחרי המלחמה, בארץ רצו להדגיש יהודי חדש וחזק. "גולה" היא החיים מחוץ לארץ ישראל. חלק מהחברה רצו לשכוח את החיים בגולה ולהתמקד בעבודה בארץ.

הקולנוע והספרים של אותן שנים הציגו ניצולי השואה כמי שצריכים "להתחדש" ולהפוך לחזקים.

במשפט אייכמן, ניצולים סיפרו את זיכרונותיהם בפומבי. זה גרם לשינוי: התרבות החלה להראות סיפורים אישיים של ניצולים. סרטים תיעודיים וסיפורים אישיים העבירו את תשומת הלב אל אנשים וחוויות.

כשפרצו מלחמות, השואה חזרה לשיח. המלחמות גרמו לאנשים לחשוב על הפחדים הישנים. אחרי מלחמות גדולות נרשמו גם שינויים בחברה ובאמון במנהיגים.

ב־2004 במחאת ההתנתקות ענדו מפגינים טלאי בצורת מגן דוד בצבע כתום. זה השווה בין המצב אז למה שקראו לו זיכרונות מימי השואה. זה הכעיס רבים ופתח ויכוח על שימוש בסמלים אלה.

ב־2003 הייתה גם פרשה שבה תחליף חלב פגם במצרכים. מקור הייצור היה בגרמניה. חלק מהתגובות הקשורות לפרשה קישרו את המקרה לזיכרון השואה. רבים דיברו על כך בכעס ובחשש.