אריה לייב גינצבורג

רבי אריה ליב בר אשר גינצבורג (ה'תנ"ה, 1695, ה'תקמ"ה, 1785) היה רב, פרשן תלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים. כינוייו הידועים הם "השאגת אריה" ו"טורי אבן" על שם ספריו.

נולד לרבי אשר, רבה של מינסק, ונודע כבר בצעירותו כעילוי. שירת כראש ישיבה במספר מקומות: ייסד ישיבה חשובה במינסק, הקים ישיבה בתורפהולוז'ין (וולוז'ין) בערך ב־1745, וממ־1765 ועד סוף חייו כיהן כרבה ואב בית דין ומראשי הישיבה בעיר מץ שבצרפת. הציעו לו את הרבנות במץ כשהיה סביב גיל שבעים; הוא הבטיח לכהן זמן רב ונפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות, בגיל קרוב לתשעים.

רוב ימיו חי בעוני. נוהגים לספר שהוא סיים את כל הש"ס אלף פעמים, סיפור שהתפרש כהתמדה בלימוד. הוא היה מחמיר בענייני "חדש" (חוק שקשור לאכילת תבואה חדשה), ולכן נאלץ לפעמים להסתגל בדרכים מיוחדות, למשל נשא עמו פעמיים גריסים וסיר משלו כשנדד מעיר לעיר.

רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו ובגאונותו. למרות שבלימודו המוקדם השתמש בשיטות פלפול (דיונים אנליטיים מורכבים), בשלב מסוים התנגד לשיטת הפלפול שרווחה והעדיף פסיקה על פי פשוט המקורות (פשט). במינסק דווקא לימד דרך פלפול, וזו הביאה אותו לסכסוך עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין. הוא התנגש גם עם חצרות ועם מנהיגים מקומיים על פסיקותיו.

פסקיו נשאו סמכות והוא לא היסס להקל במקום שנהגו להחמיר, אם הרשימות והמקורות הראו שניתן להקל. הוא נפגש עם הגאון מוילנה והעריך אותו מאוד.

התפרסם בעיקר בזכות ספרו "שאגת אריה". הספר ערוך כשאלות ותשובות על סוגיות הלכתיות יומיומיות (הלכה = חוקי הדת). במהדירות הראשונות היו בו ראשי תיבות רבים, אולי כדי לחסוך בדפים בגלל מצבו הכלכלי. הספר מתמקד בעיקר בפסיקה ובנושאי אבן-שואלת של הלכות מאורח חיים. חיבוריו האחרים כוללים בין השאר את "טורי אבן". מספר חלקים מספריו יוצאו לאור בעדכונים ובעיבודים מאוחרים.

היו לו תלמידים ידועים, ביניהם רבי חיים מוולוז'ין ורבי שמחה מוולוז'ין. הוא היה גם מתנגד לחסידות בתקופתו.

מקורות שונים מציינים תאריכים שונים למותו. יש קושיות על פרטי המועד, אך ברור שנפטר בעיר מץ והובא לקבורה שם.

רבי אריה ליב בר אשר גינצבורג (נולד ב־1695, נפטר בסביבות 1785) היה רב גדול ומלמד תלמוד. כינוייו הם "השאגת אריה" ו"טורי אבן" על שם הספרים שלו.

היה בן לרב של מינסק. הקים ישיבה (בית ספר ללימוד תלמוד) במינסק ובוולוז'ין. שנים רבות כיהן כרב וראש ישיבה בעיר מץ בצרפת.

היה מאוד חכם, אך ביקר במצב חומרי קשה והלך לעיתים עם מעט מאד חפצים. ידוע שהוא למד את כל הש"ס פעמים רבות. בגלל כללים על תבואה חדשה ("חדש", חוק שאסור לאכול גרעינים צעירים לפני זמן מסוים) נשא עמו גריסים וסיר כאשר נסע.

הספר המפורסם שלו הוא "שאגת אריה". הספר כתוב כשאלות ותשובות על הלכות יום־יום (הלכות = כללי הדת). הספר התחיל עם ראשי תיבות רבים כדי לחסוך בדפים.

היו לו תלמידים חשובים, כמו רבי חיים מוולוז'ין. היה נגד תנועת החסידות. נפטר בעיר מץ כשהיה זקן, והמקורות מציינים תאריכים שונים למותו.