אריק סאטי

אֵריק אלפרד לסלי סאטי (Erik Satie) נולד ב־17 במאי 1866 באונפלר שבצרפת. נפטר בפריז ב־1 ביולי 1925. הוא היה פסנתרן ומלחין, המשויך לתקופה הפוסט־רומנטית, תקופה אחרי הרומנטיקה שהשפיעה על המוזיקה הקלאסית.

סאטי החל את דרכו כפסנתרן שמנגן בבארים ובקברט. הוא לא היה וירטואוז קונצרטים טיפוסי, והעדיף לשחק במקומות קטנים. אישיותו נתפשה כאקסצנטרית ומוזרה, והוא בחר לחיות בעוני חלק ניכר מחייו. במשך 27 השנים האחרונות לחייו התגורר בדירה קטנה שעבורה קבע כללים נוקשים, ובסופו של דבר נמצא שם לאחר מותו. סאטי גם יסד כנסייה קטנה כחלק מאופיו המיוחד.

מבחינה מוזיקלית, סאטי היה חלק מזרם אנטי־פאתוס. כלומר, הוא הסתייג ממלודרמה רגשית גדושה. יצירותיו לרוב קצרות ופשוטות מבחינה הרמונית ומבנית. רבות מהן בנוי במבנה הומופוני, מנגינה עיקרית עם ליווי אקורדים. הוא השתמש בחזרות ובמחזור של נושאים במקום התפתחות מורכבת.
הפשטות והאיפוק ביצירותיו השפיעו על הנאו־קלאסיקה, ועזרו לגיבוש דרכי חשיבה אצל מלחינים כמו ראוול ואיגור סטרווינסקי. שלושת הגימנופדים הן מהיצירות המפורסמות שלו. קלוד דביסי אף תזמר את הגימנופדים לכלים אחרים, מה שגרר תגובות של מבקרים ואמינים שונים.

בשנת 1915 התקרב סאטי לחוגים חדשים אחרי שפגש את ז'אן קוקטו. מפגש זה פתח לו דלתות לעבודה עם מפיק הבלט סרגיי דיאגילב, ובהמשך נוצר הבלט Parade (1917). היצירה עוררה סקנדל והעמידה את סאטי כפורץ דרך. הוא גם קשר את דרכו עם כמה מלחינים צעירים שהיו חלק מהמה שנקרא מאוחר יותר "השישייה הצרפתית" (ביניהם דאריוס מיו ופרנסיס פולנק).

יצירותיו ממשיכות להיעשות חלק מהרפרטואר. בין המבצעים וההקלטות המוכרים אפשר לציין את מישל לגראן וז'אן־איב טיבודה.

סאטי כתב גם קטעים קצרים מאד לפסנתר עם כותרות יומיומיות כמו "טניס", "גולף" ו"בריכה". כמו כן כתב "מוזיקת רהיטים", מוזיקה שנועדה להיות ברקע, ולא להעמיס על המקשיב. יש לו גם יצירות שמשתמשות בכותרות הומוריסטיות, ופרקים קצרים בתגובה לביקורת על חוסר צורה ביצירותיו. הבלט "Monotones" של פרדריק אשטון נשען על היגיון המוזיקלי של סאטי ועל הגימנופדים שלו.

אֵריק סאטי נולד ב־1866 באונפלר שבצרפת. הוא היה פסנתרן, כלומר, ניגן על פסנתר. הוא היה גם מלחין, כותב מוזיקה. סאטי נפטר בפריז ב־1925.

סאטי הרבה לנגן בבארים ובקברט. הוא לא היה מוזיקאי שמופיע בקונצרטים גדולים. רבים ראו בו אדם מוזר. הוא בחר לחיות פשוט ולעתים בעוני. במשך שנים רבות גר בדירה קטנה שאנשים לא רצו להיכנס אליה.

סאטי אהב לכתוב מוזיקה פשוטה וקצרה. הוא לא אהב מוזיקה דרמטית מאוד. הרבה יצירותיו הן עם מנגינה אחת וליווי אקורדים. שלושת ה"גימנופדים" הן יצירות שקטות ומוכרות שלו. דביסי, מוזיקאי אחר, תזמר כמה מן היצירות האלה לכלים אחרים.
בשנת 1915 סאטי הכיר אמנים צעירים כמו ז'אן קוקטו. הוא עזר להתחבר עם מפיקים אחרים. הבלט "Parade" מ־1917 עורר סערה, והפך את סאטי לדמות חשובה במוזיקה של זמנו.

הוא כתב גם קטעים מאוד קצרים עם שמות מצחיקים, כמו "טניס" או "גולף". כתב גם "מוזיקת רהיטים", מוזיקה ברקע שאינה מפריעה. היצירות של סאטי נשמעות היום עוד בהקלטות והופעות.