ארנסט שוסון (20 בינואר 1855, 10 ביוני 1899) היה מלחין צרפתי.
שוסון למד משפטים ועבד כעורך דין בבית הדין לערעורים, אך לא השלים את תקופת ההתמחות המעשית. בגיל 25 עבר ללמוד בקונסרבטואר של פריז, בית ספר למוזיקה. שם היה תלמידם של ז'יל מאסנה וסזאר פרנק. כתביו הראשונים ששרדו כוללים יצירות לפסנתר ושירים, שחלקן תוקנו על ידי מאסנה.
בשנים 1882, 1883 ביקר פעמיים בפסטיבל ביירוית כדי לראות את בכורת פרסיפאל. פעם אחת נסע עם ונסן ד'אנדי ופעם שנייה עם כלתו ז'אן אסקודיה.
משנת 1886 ועד מותו שימש מזכיר האגודה הלאומית למוזיקה (תפקיד ניהולי וקשרי במוסדות המוזיקה הפריזאיים). בביתו התקבצו אישים מרכזיים בסצנת האמנות, כמו פורה, דביסי, מלארמה ומונה. הוא גם אסף יצירות אמנות אימפרסיוניסטיות.
מקובל לחלק את יצירתו לשלוש תקופות: הראשונה נושאת את חותם מאסנה ומאופיינת במלודיות זורמות; השנייה, שתחילתה ב-1886, נוטה לאופי דרמטי יותר; השלישית החלה אחרי מותו של אביו ב-1894, ובה ניכרת השפעה של המשוררים הסימבוליסטיים והספרות הרוסית, בעיקר טורגנייב, דוסטויבסקי וטולסטוי.
בהלחנתו ניכרות השפעות מאסנה, פרנק, ריכרד וגנר וברהמס. יצירתו מקשרת בין הדורות הישנים של מאסנה ופרנק לבין הדור החדש של המלחינים הצרפתיים, כדוגמת דביסי.
שוסון נהרג בתאונת אופניים בגיל 44. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
יצירותיו הן בעיקר מוזיקה קאמרית ושירים. המוכר שבהן הוא "Chanson Pepetuelle" לקול וליווי חמישיית פסנתר. כתב גם סימפוניה אחת. היצירה המפורסמת שמנוגנת לעיתים תכופות עד היום היא הפואמה לכינור ותזמורת, יצירה שבה הכינור מדבר עם התזמורת.
ארנסט שוסון נולד ב-20 בינואר 1855 ונפטר ב-10 ביוני 1899.
שוסון היה מלחין, אדם שיוצר מוזיקה. בתחילה למד משפטים ועבד כעורך דין. בגיל 25 החל ללמוד בקונסרבטואר, בית ספר למוזיקה. שם למד אצל מורים מפורסמים.
הוא ביקר בפסטיבל מוזיקה גדול בביירוית כדי לראות את פרסיפאל. משנת 1886 ועד סוף חייו שימש מזכיר של אגודת מוזיקה. בביתי קיבל אמנים חשובים כמו פורה, דביסי ומונה.
יצירתו נחלקת לשלוש תקופות. בתחילה המנגינות שלו היו זורמות ויפות. אחר כך המוזיקה שלו הפכה לדרמטית יותר. בסוף חייו השפיעו עליו משוררים ואפשר לשמוע גם השפעות מהספרות הרוסית.
הוא נהרג בתאונת אופניים כשהיה בן 44. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז שבפריז.
שוסון כתב בעיקר מוזיקה לקבוצות קטנות ולשירים. היצירה הידועה שלו היא "Chanson Pepetuelle" לקול ולחמישיית פסנתר. הוא גם כתב סימפוניה אחת. היצירה המפורסמת ביותר שלו היא הפואמה לכינור ותזמורת, יצירה שבה הכינור מדבר עם התזמורת.
תגובות גולשים