ארס

ארס הוא תמיסה ביולוגית שבעל חיים מפריש. היא מורכבת מחלבונים ופפטידים (חלבונים קצרים), מולקולות קטנות, מלחים ואנזימים (חלבונים שמזרזים תגובות). מרכיבים אלה משבשים מערכות בגוף כדי להגן על היונק, להכניע טרף או לעזור בעיכול.

הארס מוזרק לקורבן באמצעות הכשה, עקיצה או נשיכה. זה שונה מהרעל, שמזוהה בדרך כלל כשנבלע או נספג דרך העור.

ההבדל העיקרי הוא דרך העברה: בעל חיים ארסי מחדיר את החומר דרך פצע. בעל חיים רעיל מעביר את הרעלן כאשר נאכל או נגעים בו. מולקולות בארס יותר גדולות; מולקולות ברעל בדרך כלל קטנות יותר.

ארס התפתח עצמאית פעמים רבות אצל קבוצות שונות. התופעה הזאת נקראת אבולוציה מתכנסת. מרכיבי הארס פותחו מתוך חלבונים רגילים שהשתנו במוטציות והחלו לפגוע במקום לתמוך בתפקוד הגוף.

לנחשים וללטאות יש מערכות העברת ארס שונות. מחקרים הראו שלטאות ארסיות כמו דרקון הקומודו מייצרות ארס ברוק שלהן. משמעות הגילוי היא שהארס בזוחלים קדום יותר מהארס אצל נחשים.

עקרבים, עכבישנים ונדלים (מרבי-רגל עם רגלסות) משתמשים בעוקץ או בכליצרות להעברת ארס. לכל אחד מהם מבנה אחר להעברה, וזה דורש השקעת אנרגיה רבה.

ארס מעניק יתרונות לציד והגנה. לעתים קורבנות מפתחים עמידות, והארס משתכלל לכך. זו דוגמה למרוץ חימוש אבולוציוני.

יש מערכות שונות: שיני ארס חלולות בנחשים, בלוטות ברוק שהתפתחו לבלוטות ארס בלטאות, עוקץ בעקרבים ובדבוראים, וקוצי דגים שמחוברים לבלוטות ארס. כל מנגנון מותאם לאורח החיים של המין.

נחשים תת-ארסיים (חצי-ארסיים) מעבירים ארס באמצעות שיניים אחוריות. הם יעילים בעיקר על טרף קטן, ולא תמיד מסכנים אדם.

בלוטות הארס בלטאות מוארכות ומחוברות לשיניים. אצל דרקון קומודו הן גורמות לתופעות רעילות איטיות יחסית, והן אינן דומות לאגדה על חיידקים בלבד.

בקרב חסרי החוליות יש מגוון עצום של ארסים. לדוגמה, הצרעות והדבורים משתמשות בעוקץ; זחלים מסוימים נשמרים באמצעות שערות צורבות; מדוזות יורים תאי ארס מרחוק.

חיות כמו מדוזות וחילזונות חרוט יכולים להיות מסוכנות מאוד. חלק מהחרוטים משתמשים בארס חזק כדי לשתק דגים מהירים.

דגים ארסיים מעבירים ארס בקוצים, בזנב או בנשיכה. דוגמא בולטת היא האבנון, ששימושו בקוצים מסוכן לאדם.

יונקים ארסיים נדירים. ברווזן ולוריס האיטי מייצרים ארס שמשמש להגנה ולעיתים לתחרות בין זכרים. חלק מהמינים מורחים ארס על פרוותם.

עוצמת הארס נמדדת במדד LD50. זה מבחן שבודק כמה ארס הורג 50% מאוכלוסיית ניסוי (כגון עכברים). הערך משתנה לפי מין, אוכלוסייה ואזור מחיה.

מבקרים מציינים כי תוצאות LD50 על חיות מעבדה אינן תמיד משקפות את ההשפעה על בני אדם.

ארס הוא תערובת של חלבונים, פפטידים, מלחים ורכיבים אורגניים. חלקם אנזימים. חלק משפיעים על מערכת העצבים, חלק על קרישת הדם, וחלק על שרירים וכלי דם.

נוירוטוקסינים הם רעלנים שפוגעים בעברת האותות בין עצבים לשרירים. הם עלולים לנטרל נשימה ולגרום לשיתוק. דוגמאות: אלפא-נוירוטוקסינים, דנדרוטוקסינים ופסיקולינים.

מוטוקסינים פוגעים בתאי דם ובכלי דם. המורגינים (hemorrhagins) משבשים קרישת דם וגורמים לשטפי דם מקומיים.

חיות רבות משתמשות בארס גם למטרות מיוחדות: צרעות משתקות מארחות, ערפדים מונעים קרישת דם כדי לשתות דם, וחלק מהצרעות מרחיקות מחלות על ידי מריחת ארס על הגוף.

הכשות ונשיכות גורמות לעשרות אלפי מקרי מוות בשנה בעולם. רוב המקרים הקטלניים קורים באזורים שבהם הטיפול הרפואי והנסיוב נחוצים אינם זמינים.

הכשות נחשים הן מקור לייצור נסיוב, וארבעת המינים המסוכנים ביותר לאדם אחראים לחלק גדול מהמקרי מוות. עקיצות עקרבים ודוקרני דבורים גם כן גורמות לפצועים ולמתים, בעיקר באזורים חמים.

בישראל יש תמותה נדירה יחסית. מדי שנה מדווחים מאות הכשות, בעיקר של הצפע המצוי. מיוצר נסיוב נגד ארס צפע במפעלים מקומיים.

בני אדם השתמשו בארס לנשק ולמלכודות לאורך ההיסטוריה. דוגמאות כוללות חיצים משוחים בארס וכדים עם נחשים שהושלכו לעבר ספינות.

מאמצים עתיקים כללו נסיובים וחיסון ניסיוני. המלך מיתרידטס ניסח תרכיב מיתרידטיום שמיוחס לו במסורת.

היום חוקרים מרכיבי ארס כדי לפתח תרופות. חלק מהרעלנים שימשו כבסיס לתרופות ולתרכובות רפואיות חדשות.

ארס הוא נוזל שבעל חיים מייצר. הוא מכיל חלבונים ומולקולות קטנות. ארס עוזר לחיה להגן על עצמה או ללכוד טרף.

ארס נכנס לגוף דרך הכשה או עקיצה. רעל נכנס בדרך כלל כשהאדם אוכל או נוגע בו. זו ההבדלה הפשוטה.

ארס הופיע הרבה פעמים בחיות שונות. זה קרה על ידי שינויים בחלבונים של החיה. לכן יש ארס אצל נחשים, עקרבים, דגים ועוד.

נחשים שולחים ארס דרך שיניים חלולות. עקרבים משתמשים בזנב עם עוקץ. דבורים עוקצות בעוקץ בקצה הבטן. דרקון הקומודו גם מייצר ארס ברוק.

כדי להרגיל או להגן על עצמן. ארס יכול לשתק או להרוג טרף מהר. אצל חלק מהחיות הארס איטי ועובד אחרת.

מדי שנה יש הרבה הכשות ונפגעים. במקומות בלי רופאים, אנשים עלולים למות. יש תרכיב מיוחד שנקרא נסיוב. נסיוב עוזר לנטרל ארס.

מדענים לוקחים חלקים מארס כדי לפתח תרופות. חלק מהחומרים מארס משנה תהליכים בגוף, וזה יכול לעזור בטיפול במחלות.

צפרדע חץ זהובה רעילה מאוד. חרוטי הים דוקרים ביד חדה מאוד. יש עטלפים שנקראים ערפדים שמייצרים חומר שמונע קרישה. חלק מהחיות מרחיקות מחלות על ידי מריחת ארס על גופן.