ארתור שופנהאואר

ארתור שופנהאואר (1788, 1860) היה פילוסוף גרמני. ספרו המרכזי הוא «העולם כרצון וכדימוי». הוא טען שעולמנו מונע מרצון, דחף תמידי, שגורם לאי-שביעות ולסבל מתמיד. שופנהאואר הושפע מאוד מהמחשבה ההודית והבודהיסטית. הוא קיבע רעיונות של קאנט, אך פירש את ה"דבר כשלעצמו" (נואמנון, הדבר הקיים מחוץ לתופעות) כווילה אחת אחידה שמאחורי כל הריבוי.

ארתור נולד בגדנסק וגדל בהמבורג. אביו מת ב-1805 ומאוחר יותר אמו, יוהאנה שופנהאואר, התגוררה בוויימאר. למד רפואה ואז פילוסופיה בגטינגן וברלין. השלים דוקטורט ביינה ב-1813, ופרסם את ספרו הגדול ב-1818. ב-1820 מונה למרצה בברלין, אך התנגדות לגל ולקהילה האקדמית הגבילה את ההכרה הציבורית שלו. שופנהאואר מעולם לא נישא, חי עם כלבו, וסבל מחרדות לאורך חייו. בשנות ה־40 פגש את יוליוס פראונשטדט, שהפך למוציא לאור והפיץ את כתביו. נפטר ב-1860.

את בסיס החשיבה שלו שאב מקאנט. קאנט דיבר על חלוקה בין "תופעות" (מה שאנו חווים) ל"הדבר כשלעצמו" (מה שקיים באמת). שופנהאואר טען שהדבר כשלעצמו הוא אחדות, והראייה של ריבוי בעולם נובעת מהקטגוריות שלנו כמו זמן ומרחב.

בשופנהאואר המונח "רצון" מציין דחף בסיסי שקודם לתודעה. הוא סבר שהרצון הוא המהות של כל הדברים. לכן רוב מעשינו נובעים מאנרגיה פנימית עיוורת, לא מתכניות רציונליות.

הרצון יוצר תשוקות, והתשוקות יוצרות סבל. לכן פתרונות לסבל כוללים הקטנת התשוקות. שופנהאואר העריך אורח חיים נזירי במובן של הפחתת תשוקות, אך לא קרא שכל האנשים יתנזרו. הוא המליץ לבחור תענוגות עליונים, כמו ספרות, אמנות ומדיטציה, משום שהם מקנים סיפוק שאינו רק אישי או שטחי. את התהליך הזה כינה "שלילת הרצון", מצב שבו הרצון מפסיק להניע.

אומנות היא מפלט מהרצון. בתצפית אסתטית האדם מפסיק לרצות ומתקיים באופן טהור כאדם המעציב ומבין. שופנהאואר העדיף מוזיקה כי היא, לדעתו, מבטאת ישירות את ה"רצון" בלי להתייחס לעולם החומרי. תאוריותיו השפיעו על וגנר. הוא גם העריץ את מושג ה"גאון", אדם שיכול להשתחרר יחסית מתשוקות וליצור.

שופנהאואר ניסח רעיון קרוב ל"לא מודע" (מחשבות ומניעים שמוחנו לא מבחין בהם). הוא דיבר גם על מיניות כגילוי של הרצון. רעיונות אלה השפיעו על פרויד.

שופנהאואר ראה שהסבל נובע מהרצון הבלתי פוסק והרצון לדבר תמיד חדש. התפיסה שלנו יוצרת מסך ביןנו לעולם, אך מתוך היכרות פנימית עם גופנו ניתן להבחין ברצון. פתרונות שהוא הציע: מפלט דרך אמנות, עבודה על מודעות עצמית, ושלילת הרצון שמקטינה את התשוקות.

רשימת עבודותיו העיקריות זכתה לתרגומים לעברית ולהשפעה על הוגים מאוחרים.

ארתור שופנהאואר (1788, 1860) היה פילוסוף. פילוסוף הוא מי שחושב על שאלות גדולות על החיים.

הוא נולד בגדנסק וגדל בהמבורג. אביו מת כשהיה צעיר. אמו הייתה סופרת ושמה יוהאנה. שופנהאואר למד וסיים תואר גבוה ב-1813. פרסם ספר חשוב ב-1818. הוא לא התחתן וחי עם כלבו. נפטר ב-1860.

שופנהאואר אמר שהעולם מונע על ידי "רצון". רצון זו מילה ל"דחף", כוחות בתוכנו שמובילים אותנו לפעול. הדחפים האלה גורמים לנו לרצות תמיד עוד. זה עלול לגרום להצערה או לאי-שובע.

אומנות יכולה להרגיע אותנו. כשצופים או מאזינים בלי לרצות משהו, מרגישים שלווה. שופנהאואר אהב במיוחד מוזיקה. הוא חשבה שמוזיקה מראה את הכוח הפנימי של החיים.

הוא אמר שאם נבין את עצמנו ונפחית את הדחפים, נהיה פחות סבלניים. פתרונותיו כוללים צפייה באומנות, חשיבה פנימית ושקט. רעיונותיו השפיעו על פילוסופים אחרים ועל אנשי מדע של המוח.

יש לו כמה עבודות חשובות שתורגמו לעברית.