עמנואל קאנט

עמנואל קאנט (1724, 1804) היה פילוסוף גרמני מרכזי. נולד בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית, למשפחה לותרנית. למד תאולוגיה, אך הושפע מפיזיקה ומתמטיקה. בתחילת דרכו עבד כמורה פרטי, ובסוף הצטיין כאקדמאי: קיבל דרגת Magister, לימד באוניברסיטה, והיה ראש קתדרה ורקטור. בשנת 1781 יצא לאור ספרו המרכזי, "ביקורת התבונה הטהורה". בשנותיו האחרונות התעמת עם השלטונות סביב סוגיות דתיות, אך המשיך לפרסם. פרש מההוראה ב-1796 ונפטר ב-1804.

קאנט טען שהתודעה האנושית לא רק מקבלת מידע, אלא גם מארגנת אותו. לכן החוויה שלנו מעוצבת על ידי צורות תפיסה מובנות כמו זמן וחלל, וקטגוריות חשיבה (כמות, איכות, יחס, אופן). הוא הבחין בין עולם התופעות, העולם כפי שאנו חווים אותו, לבין הדבר כשלעצמו (נואומנון), אליו אין לנו גישה ישירה.

קאנט חקר איך אפשר לדעת. הוא הבחין בין משפטים מנתחים (אנליטיים) שמוסיפים לא משמעות, לבין משפטים מרכיבים (סינתטיים) שמרחיבים את הידע. הרעיון המרכזי שלו הוא שקיימים משפטים מרכיבים־אפריוריים, עובדות שמרחיבות ידע, אך נובעות מתבונה ולא מניסיון בלבד. זו הטענה שמציבה את התבונה כפעילה בעיצוב הידע.

קאנט השווה את רעיונו למהפכת קופרניקוס: במקום להניח שהתבונה מסתגלת לעולם, הוא טען שהעולם נתפס באמצעות מבני התבונה שלנו. בשפה פשוטה: אנחנו לא רק קולטים עובדות, אנחנו גם ממסגרות ומארגנות אותן.

קאנט הדגיש שיש פער בין מה שאנו תופסים לבין מה שהדבר באמת עשוי להיות. נחקר רק עולם התופעות; הדבר כשלעצמו נשאר חמקמק, אך לא מבוטל לחלוטין.

באתיקה פיתח קאנט גישה של חובה. הוא הציג את הצו הקטגורי: עיקרון שאומר שעל מעשינו להיות כאלה שניתן לאוניברסליזם אותם, כלומר שניתן לרצות שיהיו חוק לכל הרציונליים. חשוב: ערך המעשה נקבע לפי הכוונה מתוך חובה, ולא לפי התוצאה.

אחד הנוסחים של הצו הקטגורי דורש לבדוק אם ההיגיון מאחורי פעולה יכול להפוך לחוק לכל אדם. דוגמה שקאנט נותן נוגע להפרת הבטחות: אם נהפוך לכלל "ניתן להפר הבטחות", המושג "הבטחה" מאבד משמעות, וכך הפעולה סותרת את עצמה.

קאנט טען שאוטונומיה היא היכולת לפעול לפי התבונה שלך. חירות אמיתית נובעת מהיותן של החלטות האדם תוצר של תבונתו שלו, לא רק פקודות חיצוניות.

לכאורה יש קונפליקט בין הסיבתיות, שהיא חלק מהאופן בו אנו תופסים את העולם, לבין חירות מוסרית. תשובתו של קאנט: ניתן להחזיק בשני רעיונות אלה יחד באמצעות הבחנה בין "עולם התופעות" (בו שולטת הסיבתיות) לבין העולם כשלעצמו, שבו ניתן להניח חופש מוסרי.

קאנט דיבר על שלום נצחי וראה בחוקה ובמדינות רפובליקניות דרך להפחית מלחמות. הוא העדיף משטרים מעורבים במקום דמוקרטיה ישירה, מחשש לעריצות הרוב.

ב"ביקורת כוח השיפוט" פיתח קאנט תיאוריה על החוויה האסתטית. היופי, לדעתו, מעורר הנאה נקייה מאינטרסים אישיים. הוא ניסח ארבע תובנות מרכזיות על מה שעושה חפץ ליפה, למשל: הנאה ללא תכלית אישית והרגשה של צורה תכליתית.

תורת קאנט שינתה את הדרך שבה מסתכלים על פילוסופיה ומדע. אחרי זמנו נוצרו אסכולות רבות שפיתחו את רעיונותיו.

נאו-קאנטיאניזם הוא חידוש של חשיבתו מאוחר יותר, והיה מרכזי בפילוסופיה הגרמנית במאה ה-19. הוא כלל כמה אסכולות בולטות, בין היתר מרבורג והיידלברג.

עמנואל קאנט נולד ב-1724 בקניגסברג. הוא הפך לפילוסוף חשוב. למד, לימד, וכתב ספרים גדולים. נפטר ב-1804.

קאנט אמר שהתודעה שלנו מארגנת את החוויה. זמן וחלל, כך לפי קאנט, הם דרכים שבהן אנחנו רואים את העולם.

קאנט הבחין בין משפטים שמסבירים מושג לבין משפטים שמוסיפים ידע חדש. הוא גילה שיש משפטים שמוסיפים ידע אך לא צריכים ניסוי. אלה נקראים "מרכיבים־אפריוריים" (ידע שמגיע מהשכל, לא מהניסיון).

קאנט אמר שיש הבדל בין איך אנחנו חווים את הדברים לבין איך הם באמת. אנחנו יכולים לחקור רק את מה שאנו חווים.

קאנט חשב שמעשה טוב צריך לבוא מתוך חובה. הצו הקטגורי הוא כלל פשוט: תנהג כך שהפעולה שלך יכולה להיות חוק לכל האנשים. למשל: אם תאמר שהפרת הבטחות היא נורמה, אז המושג "הבטחה" יאבד משמעות.

אוטונומיה פירושה: להיות עצמאי במחשבה. קאנט רצה שאנשים יפעלו לפי שכלם.

קאנט חשב שיופי נותן הנאה נקייה. הנאה זו היא לא בגלל שימוש בחפץ. לדוגמה, תמונה יכולה להיראות יפה ללא סיבה פרקטית.

רעיונותיו של קאנט השפיעו על פילוסופים אחריו. מאוחר יותר נולדו תנועות שניסו להמשיך את דרכו.